קומיקס להנצחת חסידי אומות העולם

קזבייר סרטר - קריית הוותיקן

ניס, קוט ד'אזור, 1942, בתקופת הכיבוש האיטלקי. אנחנו בעיצומה של מלחמה ויהודים מצאו מקלט בחופי הים התיכון, משוכנעים שתנאי החיים שלהם יהיו שם קלים יותר מאשר באזור שנכבש על ידי הגרמנים או באזור החופשי שבשליטת וישי. אולם, לרוע מזלם, חייהם יתהפכו פעם נוספת.

בתגובה, רשתות הצלה מתארגנות על מנת להסתיר אותם. פייר מֶרְלִי, לוחם מחתרת וזוג פליטים יהודים, מוסא עבאדי ואודטה רוזנשטוק יקימו את ״רשת מרסל״. במהרה, הילדים נקלטים במוסדות דת קתוליים הודות לשותפותם של הכנסייה המקומית בראשות הבישוף של ניס, מונסניור רֶמוֹנְד. גם רועי קהילות פרוטסטנטים מעורבים. בשום פנים ואופן אין למסור את הילדים האלה לגסטפו! בסך הכל, 500 מהם יינצלו. זה הסיפור של הקומיקס ״חסידי אומות העולם : רשתות החירות״, הוצאת Plein vent, בשיתוף יד ושם צרפת.

לא לשכוח את השואה

העברת זיכרון השואה, סיפורם של חסידי אומות העולם, היא אחת המשימות המרכזיות של יד ושם בצרפת כיום. ״העדים האחרונים נעלמים, ולכן חובה להעביר את הסיפור הזה כדי להראות מצד אחד שהאדם מסוגל לגרוע מכל - הנאציזם ומשתפי הפעולה, אבל מצד שני לטוב רב באמצעות פעולות מסוכנות המאפשרות להציל בני אדם״. מסביר דוד שטבהולץ, הנציג הכללי של יד ושם בצרפת.

פרויקט הקומיקס הוא חלק מהמאמץ הזה, הוא מספר. ״אחד הקשיים בהם אנו נתקלים הוא יצירת עניין בקרב קהל צעיר בסיפור הזה שמתחיל להתיישן ״, כך אמר. מה יכול להיות טוב יותר מקומיקס, המזוהה לעתים קרובות עם נוער?

הקפדה על ההיסטוריה ובהירות הסיפור

מחברי הספר מספרים על עובדות אמיתיות, עם דמויות אמיתיות. רק ה״מְסַפֵּר״ הוא פיקטיבי, ותפקידו להקל על מהלך הסיפור. לא פחות משלושה תסריטאים איחדו כוחות בכדי לספר את הסיפור הזה: סרג' סֶקוֹטוֹ, אִיבוֹן בֶּרְטוֹרֶלוֹ ואֶריק סְטוֹפֶל. שני מאיירים הביאו את הדמויות והמקומות לחיים: פרדריק אָלַאלִי ומישל אספינוזה. ״עבודת מחקר ארוכה ומדוקדקת בוצעה בעיקר בארכיונים ובמסמכים של יד ושם, בצרפת ובירושלים, בבישופות ניס, מפגש עם אנשים שחיו בתקופה ההיא, וחיפוש תמונות״, מסביר אריק סטופל, אחד מהכותבים.

האתגר, ״להקפיד על המציאות ככל שניתן בסיפור האירועים ולהיות נגיש לכולם, בכך שהכל יהיה נעים, זורם ומובן״, כך לדברי אריק סטופל. הקושי העיקרי היה ה״בהירות״, הוא מודה, ״בגלל זה הוחלט לכתוב שני ספרים כי היה יותר מידי מידע״. ״קורא צעיר בימינו כבר לא בהכרח יודע מה זה האזור הכבוש, האזור החופשי, האזור האיטלקי״, ״אז אתה צריך להוביל אותו לאט לאט״, כך הוסיף.

יצירה חינוכית, אפוא, על מנת לשחזר טוב יותר את אימת השואה, אך גם לזכור שאנשי אמונה, ואחרים, אמרו ״לא״ והצילו חפים מפשע.