טפטין
תעלומה ומיסתורין, שכמו הילה מקיפות את דמותו של לאונרדו דה וינצ׳י, בוקעות מגדילי המשי השזורים, המשמשים לייצור השטיחים המוצגים בחדר רפאל בגלריית הציורים שבמוזיאוני הוותיקן.
המלך שרצה את לאונרדו בצרפת
זוהי רפרודוקציה על בד של ״הסעודה האחרונה״ שצוירה על קיר חדר האוכל של מנזר סנטה מריה דלה גרציה, שבמילאנו, בידי גאון הרנסנס.
המלך לואי ה-12 התאהב בציור עד כדי כך שהציע לפרקו ולהעבירו ממילאנו לפריז. הדבר נשאר בגדר חלום עבור הכתר הצרפתי, עד שפרנסואה ה-1 עלה לכס המלכות והחליט להזמין טרנספוזיציה של הציור על בד.
שתי הגרסאות של ״הסעודה האחרונה״
למרות שקיימות עדיין ספקות לגבי זהות הלקוח, המקום והשנה בה נארג, ניתן בהחלט לתארך אותו בין השנים 1516 ל-1524, תקופת שהייתו של לאונרדו בצרפת. לא ניתן לשלול שהאמן שזף את עיניו בבד היקר, אולם ההשערה על מעורבותו הישירה בעיצוב הדמויות נראית מופרכת.
הבדלים בין הציור לשטיח הקיר תופסים את העין מיד. המינימליזם והאווירה הכמעט מטפיזית של ״הסעודה האחרונה״ של סנטה מריה דלה גרציה מתפוגגים ביצירה הארוגה של מוזאוני הוותיקן, שמתארת טעם של הרנסנס עם ניחוח צרפתי: ישנן 3 קשתות ברקע, הד של אדריכלות לומברדית, ברקע ניתן לראות נוף הנשלט בידי מבצרים עתיקים.
חוטי זהב וכסף
עדינות הביצוע מצביעה על בריסל כמקום הייצור. כל החוטים, עשויים ממשי המכוסה זהב או כסף, ומתארים את דמויות השליחים, אך גם את הסלמנדרות והכנפיים, אזכורים ברורים לפרנסואה הראשון ולאמו, לואיז מסבויה. בטקסטיל שזורים ראשי תיבות, משובצים בסמלים רבים, המרמזים על המלך ואשתו, קלאודיה שמתה ב-1524. ניתן להבחין בצורת השזירה, בה נראים קשרים בולטים. מצד אחד, הדבר העלה את הקשרים של ליאונרדו לתודעה. מצד שני, הקשרים רומזים על משפחת סבויה או על המסדר הפרנציסקני.
מתנה לאפיפיור
בשנת 1533, השטיח המונומנטלי נסע לרומא, ונפרד מהאוסף העשיר ויוצא הדופן של מלך צרפת. פרנסואה הראשון עצמו נתן אותו לאפיפיור קלמנס השביעי במתנה לרגל הנישואים המפוארים שנחגגו במרסיי בין קתרין דה מדיצ'י (אחיינית האפיפיור) ובנו השני של המלך, הנרי מוואלואה. החתונה הבלתי נשכחת תוארה בפירוט רב: לאחר שרומא נבזזה ב-1527, חתמה חתונה זו את הברית בין צרפת לאפיפיור. היה זה מהלך אנטי-הבסבורגי. האפיפיור החזיר טובה במחווה לשטיחי הקיר, בנותנו קרן מיוחדת שהוזהבה על ידי הצורף המפורסם טוביה דה קמרינו. קרן זו הוצגה כ"קרנו של חד-קרן", אשר על פי מסורת עתיקה, נחשבה כתרופה חזקה בהגנה מפני מזון מורעל.
הוצג באירועים מפוארים
שטיח ״הסעודה האחרונה״ של דה וינצ'י נשמר בחדר הפרחים שבוותיקן והיה בשימוש באירועים מיוחדים במהלך השנה הליטורגית. במהלך תהלוכת גוף המשיח הוא נתלה לאורך סקאלה רג'יה לאורך הדרך המובילה מהקפלה הסיסטינית לבזיליקת פטרוס הקדוש. לעומת זאת, ביום חמישי הגדול, הוא הוצג על קירות הסלה דוקאלה בזמן שנערך הטקס של רחיצת הרגליים.
יצירת מופת טקסטיל זו נשארה במצב שימור מצוין עד ימינו. במאה ה-18, האפיפיור פיוס השישי עשה עותק שלו, על ידי הצייר ברנרדינו נוקי. ההעתק נוצר על ידי פליצ׳ה צ'טומאי, אז מנהל המפעל האפיפיורי סן מיקלה. מאותו רגע, עותק זה שימש במהלך טקסי האפיפיור, וכך נשמר המקור מחשיפה לפגיעות הסביבה.
ענק לשחזור
שטיח הקיר המקורי של פרנסואה הראשון עבר מספר שחזורים, האחרון בשנת 2019, כאשר לפני יציאתו לתערוכה בצרפת, השטיח היה מרופד בטול ניילון, שנצבע על ידי הטכנאים במעבדה לשיקום שטיחים וטקסטיל.
בגודל של 4.9 מטר גובה ו-9 מטר אורך, שטיח הסעודה האחרונה המונומנטלי והעדין אינו קל להזזה או לשינוע. הניסיון, המסירות והמקצועיות של עובדי השיקום של הוותיקן הם, עם זאת, הערובה, הנשענת על מאות שנים של ידע ומסורת. למעשה, אוסף שטיחי האפיפיור מונה כמעט שלוש מאות חלקים ומתוארך למאה ה-14. מלכתחילה, האפיפיורים, עם חזון וגישה חלוצית ל"מורשת תרבותית" הפקידו את הטיפול השוטף בחפצים אלה בידי "משמר".
רפאל ואוסף הוותיקן
"אוסף הוותיקן", נזכרת אלסנדרה רודולפו, אוצרת המחלקה לשטיחי קיר וטקסטיל, "השתנה לבלי היכר בתקופה שבה רפאל עיצב את הדמויות, למה שייחשב מאוחר יותר ליצירת מופת בלתי מעורערת ומפורסמת בכל העולם". סדרה של עשרה שטיחי קיר התווספה ובהם מתוארים סצנות ממעשי השליחים, שהוזמנו על ידי האפיפיור ליאו העשירי (דה מדיצ'י) ונארגו בבית המלאכה הפלמי של פיטר ואן אלסט, שהפך ל"יוצר השטיחים של האפיפיור".
"השטיחים", כך המשיכה, "נועדו להשלים את התוכנית האיקונוגרפית של הקפלה הסיסטינית בחלק התחתון של הקירות המקביל לווילונות המצוירים - על התקרה, פרקים מתוך בראשית, שצייר מיכלאנג'לו; כן ניתן לראות על הקירות ציורים המספרים על משה וישוע, שהושלמו בידי אמנים שונים מהמאה ה-15. איזור נוסף של הקירות מתאר את המסופר במעשי השליחים על התפשטות הנצרות באמצעות שני נסיכי השליחים, פטרוס ופאולוס, וביום הדין, שצויר מאוחר יותר על ידי מיכלאנג'לו, והשלים את הנרטיב הגדול הזה".
השטיחים הסיסטיניים מחוללים מהפכה באמנות
"רק על ידי צפייה בהם בקפלה הסיסטינית תוכל להבין היטב את השטיחים של רפאל". זה בדיוק מה שקרה במשך שבוע בפברואר 2020 כשעשרת יצירות המופת ניתלו מחדש על הווים שלהן ב״קפלה מאנייה״ (הקפלה הגדולה), ובכך חודשה התחרות בין מיכלאנג'לו ורפאל סאנציו על יכולתם ללכוד יופי. "בתקופה שבה נוצרו השטיחים", מוסיפה אלסנדרה רודולפו, "הם זעזעו את אמות הסיפים של האמנות". העברת היצירה של רפאל לבריסל השפיעה עמוקות על התרבות האירופית של המאה ה-16. זה היה עידן שבו אמנות אריגת שטיחי הקיר (טפטין) נחשבה למעודנת ועולה יותר מזו של הציור. היא למעשה ייצגה סטטוס, כלי לאיקונוגרפיה ניידת: ניתן היה להזיז את השטיח, לגלגל אותו, להציג אותו בפנים או בחוץ, מה שמאפשר לציבור רחב יותר - ובמספר הזדמנויות וחגיגות - להתפעל מיוקרתם של האפיפיורים.
פי שישה מעלות ציורי הקיר של מיכלאנג'לו
אף עלותם של שטיחי קיר הייתה גבוהה יותר באופן ניכר מזו של תמשיח (פרסקו). שטיחי הקיר של רפאל עולים פי שישה מהציורים של מיכלאנג'לו על תקרת הקפלה הסיסטינית. "האפיפיור", מסבירה אלסנדרה רודולפו, "היה צריך להשקיע כסף רב, לשלם סכומים גדולים מראש, עד כדי כך שהוא נכנס לחובות. כדי לשלם את החובות העצומים שהאפיפיור ליאו העשירי הותיר אחרי מותו, וכדי לשלם עבור הלוויה של האפיפיור, שימשו שטיחי הקיר של רפאל כערבות למשפחת הבנקאות והיזמות הגרמנית המפורסמת פוגר".
עלויות הייצור גם העלו את העלות - החל מצביעת החוטים עם צבעים טבעיים. חלק מהחוטים הללו הכילו ליבת משי מכוסה בעלי זהב או כסף, אותם הכינו אומנים מומחים הידועים בשם ״בטילורי״.
הצבעים המקוריים נראים מאחור
כדי לקבל מושג על היופי והזוהר המקוריים של שטיחי הקיר, יש להתבונן בהם מאחור היכן שהאור לא גרם לצבע ולברק המקוריים לדהות לאורך הזמן. יצרן שטיחים מומחה יכול לייצר כמטר מרובע אחד בחודש. בנוסף, העבודה מתחילה עם אמן שמופקד על הציור.
טפטין היא יצירה עדינה ביותר. כיוון שהשטיח נדרש לתליה, הוא סובל את המתח המתמיד אליו נתון הבד. לא פחות קשה ומורכבת העבודה הדרושה כדי לשמר אותו: מהסרת אבק, ניקוי בספוג, דרך שטיפה באמבטיות גדולות עם מים מיוננים וחומרי ניקוי המומלצים על ידי צוות המחקר המדעי של מוזיאון הוותיקן ועד לייבושו על רשת גדולה, ולבסוף תיקון מקומות פגומים באמצעות חוטים צבעוניים שהושגו על ידי בחינה של למעלה מאלף מתכונים שנשמרו בקנאות במחברותיהם של עובדי השיקום של הוותיקן.
מחסן הוותיקן
יש לפקח בקפידה על אלמנטים כמו אור וטמפרטורה אידיאליים לשימור. השטיחים נשמרים במחסני הוותיקן על מסגרות הזזה, שעוצבו בשנות ה-30 על ידי מייסד המעבדה לשחזור בוותיקן, ביאג׳יו ביאג׳טי, או שהם מגולגלים ועטופים ביריעות לבנות ונושמות. שחזור שטיח מצריך משאבים כלכליים רבים, בנוסף לזמן רב וסבלנות. רק תחשבו שהשיקום של עשרת שטיחי רפאל החל ב-1981 והושלם רק לפני שנתיים.
צוות של נשים
המעבדה לשיקום שטיחי שטיחים וטקסטיל הינה היורשת של מפעל השטיחים האפיפיורי שנוסד על ידי האפיפיור בנדיקטוס ה-15 ב-1920, ומפעל השטיחים הרומי הישן עוד יותר של סן מיקלה, שנוסד על ידי קלמנט ה-11 ב-1711. מבחינה היסטורית זו המחלקה הראשונה במחלקות השחזור של המוזיאונים. במחלקה זו עובדות נשים בלבד. למעלה משבע במספרן. שלוש מהן נזירות המשתייכות למסדר המיסיונריות הפרנציסקניות של מרים, להן הפקיד האפיפיור פיוס ה-11 ב-1926 את הטיפול ביצירות האמנות היקרות הללו. סלילי חוטים צבעוניים, נולים עתיקים, עבודת צוות, סבלנות קפדנית ותשוקה עצומה שזורים יחדיו, כמו פיסת בד, בחדרים המרתקים שבהם מתנהלות מסורת וטכנולוגיה חדשנית בדיאלוג פורה. המשימה היא להבטיח את העברת אחת מהמורשות היקרות, השבירות והייחודיות בעולם לדורות הבאים.
