המתת חסד היא פשע כנגד חיי האדם

ביום שלישי האחרון, המועצה הלדוקטרינה של האמונה הכריזה על פרסומה של איגרת חדשה שאושרה על ידי האפיפיור פרנציסקוס ב-25 ביוני וכותרתה "'השומרוני הטוב': על הטיפול באנשים בשלבי חיים אנושים וסופניים". התאריך שבו נחתה האיגרת לפרסום הוא ה-14 ביולי, יום חגו של קמיליוס הקדוש מלליס, הקדוש המגן של החולים, בתי החולים, האחים והרופאות.

"חשוך מרפא – לא פטור מטיפול" – אלו שחולים במחלות חשוכות מרפא זכאים לקבלה, טיפול ואהבה. זהו המסר של החלק הראשון באיגרת. מטרתה לתאר דרכים מוחשיות שבהן ניתן ליישם את משל השומרוני הטוב, שמלמד אותנו ש"אפילו כשאין תרופה באופק", "אסור לזנוח" את הטיפול הרפואי, הנפשי והרוחני.

חשוך מרפא – לא פטור מטיפול

"לרפא אם אפשר, לטפל – תמיד". מילים אלו של הקדוש יוחנן פאולוס השני עומדות על כך שחשוך מרפא אין משמעו פטור מטיפול. לטפל עד לסוף, להיות עם החולה, ללוות, להקשיב, לגרום לו או לה לחוש נאהבים: רק כך ניתן למנוע בדידות ובידוד, פחד מייסורים וממוות. המסמך כולו מתמקד במשמעותם של הכאב והסבל לאור הבשורה ולאור הקורבן של ישוע המשיח על הצלב.

כבודם הסגולי של החיים

"ערכם הסגולי של החיים הוא עקרון יסודי בחוק המוסרי הטבעי ובסיס חיוני לסדר המשפטי", מכריז המכתב. "איננו יכולים להחליט במישרין ליטול את חייו של אחר, גם אם הוא מבקש זאת". בציטוט מ"שמחות ותקווות" – מסמך ממועצת הוותיקן השניה – המועצה האפיפיורית שבה ומדגישה ש"הפלות, המתות חסד והרס עצמי מכוון הם רעל בחברה האנושית" ו"חוסר כבוד ממדרגה ראשונה כלפי הבורא" (מס. 27).

מכשולים שמסתירים את ערכם המקודש של החיים

המסמך מצטט מספר גורמים שמגבילים את היכולת של החברה בימינו להפנים את ערכם של חיי האדם, כמו תפיסה על פיה חייו של אדם "ראויים" רק אם הם ממלאים אחר סדרה של מצבים נפשיים או גופניים כלשהם. אחד מאותם מכשולים הוא הבנה שקרית של "חמלה". חמלה אמתית, מסביר המכתב, "היא לא לגרום למוות", אלא לקבל בחיבה את החולה ולתמוך בו, לספק לו את האמצעים הדרושים להקלה בכאבו. מכשול נוסף שהאיגרת מונה היא האינדיבידואליזם הגואה, שמביא יחד עמו בדידות.

הוראות המגיסטריום

זוהי הוראה ברורה וחד משמעית: המתת חסד היא "פשע כנגד חיי האדם" ולכן "רעה מטבעה" בכל מצב ובכל הנסיבות. כל "שיתוף פעולה פורמלי או ממשי" בתהליך הוא חטא חמור כנגד חיי האדם ושום סמכות אינה יכולה "להמליץ או לאשר" אותו באופן לגיטימי. אלו שמאשרים חוקים להמתת חסד "הופכים למשתפי פעולה" ו"אשמים בשערוריה" הזו, מכיוון שחוקיהם תורמים לעיוות המצפון. יש לדחות על הסף המתת חסד בכל צורותיה. אולם, האיגרת מכירה בכך שהייאוש והצער של החולה עצמו שמבקש למות עשויים להפחית ואף להעלים כליל את האחריות שלו למעשה.

לא לטיפולים אגרסיביים

המסמך מסביר, כמו כן, שהגנה על כבודו של החולה משמעה שלילה של טיפול אגרסיביים. לכן, כשהמוות קרוב ובלתי נמנע, "מותר ... לסרב לטיפולים שמעניקים רק הארכה בלתי-יציבה ומייסרת של החיים". זאת, כמובן, מבלי להפריע לטיפול היומיומי שלו המטופל זקוק, כמו מזון ונוזלים, "כל עוד הגוף יכול להיתרם מהם". טיפול מקל על כאבים הוא "כלי יקר ערך וחיוני" לליווי החולה. אולם, אסור לעולם שהטיפול המקל יחצה את הגבול בינו לבין המתת חסד. כמו כן, יש לכלול במסגרת הטיפול גם סיוע רוחני לחולה עצמו ולבני משפחתו ויקיריו.

תמיכה למשפחות

חשוב למנוע מהמטופל לחוש שהוא עול או מעמסה על משפחתו, יקיריו וסביבתו. אדרבה, על המטופל לחוש "תחושה של אינטימיות ותמיכה מיקיריו. המשפחה זקוקה לתמיכה ולמשאבים מתאימים כדי לעמוד במשימה הזו". על הממשלות "להכיר בתפקיד החברתי המרכזי, היסודי והבלתי ניתן לחלופה של המשפחה [...] ולפעול לסיפוק המשאבים והמבנים החיוניים כדי לתמוך בה".

טיפול לפני הלידה ובמהלך הילדות

מרגע ההתעברות, יש ללוות ילדים שסובלים מעיוותים התפתחותיים ומצורות אחרות של מחלות כרוניות "מתוך כבוד לחיים". במקרים של "פתולוגיות בטרם הלידה ... שיסתיימו בוודאות במוות תוך זמן קצר" וכשאין בנמצא טיפול שישפר את מצבו של הילד, "אסור להותיר [את הילד] ללא תמיכה, אלא ללוות אותו ככל מטופל אחר, עד שהוא מגיע למותו הטבעי", מבלי להשהות מתן מזון ונוזלים. האיגרת מצהירה ש"הפניה לאבחונים בטרם הלידה" היא תופעה "אובססיבית" בחברה של ימינו. התוצאה היא שימוש מוגבר בהפלות או באמצעים אחרים "למיון" הילוד על פי מצבו הבריאותי או ההתפתחותי. הפלות ו"אבחנה בטרם הלידה למטרות מיון" הן "בלתי חוקיות [מבחינה מוסרית]", לדברי האיגרת.

הרדמה עמוקה

כדי להקל על כאבים, נעשה שימוש בתרופות ש"עשויות להוביל לאובדן ההכרה". האיגרת מאשר את המוסריות שבהרדמה "כדי לוודא שסוף החיים מגיע בשלום הרב ביותר ובתנאים הפנימיים הטובים ביותר". הדברים אמורים גם בצורות הרדמה שמזרזות "את רגע המוות (הרדמה מקלה עמוקה בשלב סופני)". אבל, אסור בתכלית האיסור להשתמש בהרדמה ש"גורמת למוות באופן ישיר ומכוון", מה שהאיגרת מגדירה כ"פרקטיקה של הממת חסד".

מצב וגטטיבי

גם במצבים שבהם המטופלים לא נמצאים בהכרה, "יש להכיר בערך הסגולי שלהם ולסייע להם בטיפול מתאים", שכולל את הזכות למזון ונוזלים. אולם, ייתכנו מקרים שבהם אמצעים שכאלה הופכים ל"בלתי מידתיים" מכיוון שהם אינם יעילים וסיפוקם "יוצר עול מופרז" על המערכת. במקרה הזה, האיגרת מכריזה ש"יש לספק תמיכה מתאימה למשפחות שנושאות בעול שבטיפול ארוך-טווח באנשים במצב זה".

סירוב מטעמי מצפון

האיגרת מבקשת מכנסיות מקומיות וממוסדות וקהילות קתוליים "לאמץ עמדה אחידה כדי לשמור על הזכות לסירוב מטעמי מצפון" בנסיבות שבהן פרקטיקות בלתי מוסריות בעליל מותרות על פי חוק. האיגרת מזמינה גם מוסדות קתוליים ועובדים בשירותי הבריאות להעיד על ערכיה של הכנסייה בתחום זה.  

בייחוד כשמדובר בהמתת חסד, המסמך מכריז ש"קיימת חובה כבדת משקל וברורה להתנגד להם [לפרקטיקות בלתי מוסריות] באמצעות סירוב מצפוני". ישנה חשיבות מכרעת להכשרת סגלים רפואיים לליווי הנוטים למות באופן נוצרי. ליווי רוחני לאדם שבוחר לעבור המתת חסד דורש "הזמנה לתשובה" ואסור שתתבצע במהלכו שום מחווה ש"עשויה להתפרש כאישור" למעשה, גם אם הליווי מתבצע במהלך שלבי המתת החסד עצמה.