הוותיקן מספרם ספר הנחיות רשמי לטיפול במקרים של פגיעה מינית

ספר ההנחיות החדש של הוותיקן מספק תגובות ומענית קונקרטיים לסוגיות שונות בתחום ההתמודדות עם מקרי פגיעה מינית בכנסייה. מדובר בחוברת הנחיות עם תשעה פרקים, שמשיבה לשאלות המרכזיות שנוגעות לצעדים השונים בטיפול במקרי פגיעה מינית מצד אנשי דת. לא מדובר בטקסט מחייב והוא גם לא מעדכן נורמות משטפיות פנים וחוץ כנסייתיות קיימות. מדובר בכלי עזר לבישופים, ממונים כנסייתיים ואנשי מקצוע, שמסייע ביישום נורמות קאנוניות במקרים של "פשעים חמורים" (delicta graviosa) בתחום זה. ספר ההנחיות מדגיש שכל עבירה כזו היא "פצע עמוק ומדמם בכנסייה כולה שזועק לרפואה".

הדרישה לספר הנחיות אחיד מטעם הוותיקן עלתה במהלך מפגש נשיאי מועצת הבישופים בעניין הגנה על קטינים שהתקיים בוותיקן בפבראור 2019. הספר יצא עתה במהדורתו הראשונה, והוא יעודכן ככל שיידרש. כפי שנכתב בחוברת עצמה: "רק ידע מעמיק בחוק ובמטרותיו יאפשר שירות יאה לאמת ולצדק, שירות שנדרש על אחת כמה וכמה במקרים של פשעים חמורים, בשל הפצעים העמוקים שהם מותירים בקהילה הכנסייתית".

שאלות משפטיות

מה נחשב לפשע? כיצד יש לערוך חקירה ראשונית? אילו תהליכי עונשין קיימים? אלו הן רק כמה מהשאלות שספר ההנחיות עונה עליהן, תוך התייחסות צמודה לחוק הקאנוני וליתר המסמכים הרלוונטיים. במידת הצורך, הספר מתייחס להבדלים שקיימים בין הכנסיות המזרחיות לכנסייה המערבית.

לקבל, להקשיב וללוות את הקורבן

ספר ההנחיות מתמקד בארבעה תחומים מרכזיים, והראשון שבהם הוא הגנה על הקורבן. על הרשויות הכנסייתיות "להבטיח שהקורבן ובני משפחתו זוכים ליחס מכבד". יש "לקבל, לשמוע בקשב רב ולתמוך" בהם, "באמצעות שירותים שונים, כמו גם באמצעות סיוע רוחני, רפואי ופסיכולוגי, בהתאם לכל מקרה". "את אותו הדבר", ממשיך ספר ההנחיות, "ניתן לעשות גם בטיפול במואשם". הספר מזכיר את חשיבות ההגנה על "שמם הטוב של המעורבים". ספר ההנחיות מדגיש שככל שהדבר נוגע לשמירה על טובת הכלל, מתן מידע אודות האשמה קיימת "אינו עולה לכדי פגיעה בשמו הטוב של אדם".

זכויות הנאשם

גם אם "ביצוע הפשע ברור ביותר", יש להבטיח לנאשם את הזכות להגן על עצמו. בה בעת, כפי שכתוב בפרק התשיעי של ספר ההדרכה, מהרגע שעולה האפשרות לביצוע עבירה, "לנאשם הזכות לבקש פטור מכל החובות שקשורות במעמדו ככוהן, ביניהן פרישות, ובהתאם לכך מכל נדר נזירי". הבקשה מועברת בכתב לאפיפיור דרך הוותיקן. החלטתו של האפיפיור בנושא סופית ואינה ניתנת לערעור.

טיפול מהימן במידע

תחום שני שבו עוסק ספר ההדרכה היא ווידוא מדוקדק וקפדני של כל המידע שהבישוף קיבל אודות המקרה. גם אם לא הוגשה תלונה רשמית וגם אם הדיווח המקורי הופיע ברשתות חברתיות וגם אם מקור המידע אנונימי, ספר ההנחיות מנחה על הערכה מדוקדקת של כל פרט מידע שמתקבל. כמובן שגם במקרים אלו, חותם הסודיות של הוידוי נשאר בתוקף. במקרים הרלוונטים, על הכוהן המוודה מוטלת החובה לשכנע את הגורם הרלוונטי למסור את המידע בדרך אחרת.

סודיות ושקיפות

תחום שלישי נוגע לתקשורת. ספר ההנחיות מזכיר את החובה לשמור על "סודיות המשרה". עם זאת, הוא מציין שעם פתיחת החקירה הראשונית, למאשים ולנאשם אין כל חובה לשמור על סודיות. עם זאת, הספר מבקש מכל הנוגעים בדבר להימנע מ"הפצת מידע לא מתאים או לא מורשה לציבור", בייחוד בשלב החקירה הראשונה, כדי לא ליצור מצג שווא על פיו הראיות חד משמעיות וברורות. אולם, הספר מדגיש שהכנסייה אינה יכולה לערוב לסודיותו של חומר שהגיע באופן כזה או אחר לידי צד שלישי, ובכלל זה הרשויות האזרחיות. בכל הנוגע להצהרות פומביות במקרים של חקירה או חשש פגישה, הספר ממליץ על הצהרות "קצרות ותמציתיות".

שיתוף פעולה בין הכנסייה למדינה

התחום הרביעי שבו עוסק הספר הוא שיתוף הפעולה בין הכנסייה לבין המדינה. הספר מציין ש"גם במקרים שבהם אין חובה חוקית מפורשת לעשות זאת, על הרשויות הכנסייתיות לדווח לרשויות האזרחיות הרלוונטיות במידה ועולה צורך להגן על הקורבן או על קטינים אחרים". בנוסף, הספר מדגיש ש"על החקירה להתבצע תוך כיבוד חוקיה האזרחיים של כל מדינה".

להימנע מהעברתם של הכוהנים המעורבים לתפקידים אחרים

לבסוף, הספר מספק מספר הנחיות שאינן נוגעות לאף אחד מהתחומים שהוזכרו לעיל. הראשונה נוגעת לאמצעי זהירות. לא מדובר בעונשים, אלא בצעדים שהבישוף יכול לנקוט עם פתיחת החקירה הראשונית כדי להגן על שמם הטוב של המעורבים ועל טובת הכלל וכדי למנוע שערוריה ציבורית, כיסוי ראיות ואיומים אפשריים על שלומו של הקורבן. במידה והטעם להשטת אמצעי הזהירות איננו תקף, ניתן לבטלם. אמנם, בכל הנוגע לביטול צעדי מנע שכאלה, ספר ההנחיות ממליץ לפעולה ב"חכמה ובשיקול דעת".

בנוסף, ספר ההנחיות מדריך שלא להעביר כוהן לתפקיד פעיל אחר במהלך ביצוע החקירה הראשונית.