האפיפיור בתפילת המלאך: תמיד יש תקווה לגאולה עבור החוטא

מאת לינדה בורדוני

בדברים שנשא לפני תפילת המלאך ביום ראשון, הזמין האפיפיור פרנציסקוס את הנוצרים להיות כנים מול אלוהים לגבי הקשיים, הכשלים והחולשות שלהם ולהימנע ממסיכות של צביעות שמאחוריהן יקבלו מחסה מפני נקיפות מצפון.

את תפילת המלאך ערך האפיפיור כהרגלו בכיכר פטרוס הקדוש, שבוותיקן. בדבריו התייחס פרנציסקוס למקרא מהבשורה עפ״י מתי (מתי כ״א, 28-32), שבה אב מבקש משני בניו ללכת ולעבוד בכרם.

בן אחד מסרב בהתחלה, אבל אז חושב פעמיים, והולך; הבן השני במקום זאת עונה ״כן״ מיד, אבל לבסוף לא הולך, נזכר האפיפיור, לפני שהרהר בהתנהגויות של הבנים.

מתוך הכרה שהיציאה לעבודה בכרם דורשת הקרבה ושהקורבן מצריך מאמץ, אמר האפיפיור: ״הבעיה אינה קשורה כל כך להתנגדותם ללכת לעבודה בכרם, כמו הכנות שלהם, או היעדרה, עם אביהם ועם עצמם.״

בהצביעו על כך שבן אחד משקר, בעוד שהשני טועה אך נשאר כנה, ציין האב הקדוש שבן אחד לא רק שלא רוצה לעשות את רצון האב, הוא גם לא רוצה לדבר על זה.

עדיף חוטא ממושחת

״לפיכך, הוא מסתתר מאחורי 'כן', מאחורי נכונות כוזבת שמסתירה את עצלותו ושמצילה אותו מהשפלה לעת עתה״, אמר וציין כי ״הוא מסתדר ללא ויכוח, אבל הוא משקר ומרמה את אביו, מבלי לכבד אותו בדרך שהיא גרועה יותר מאשר אם היה אומר 'לא' בוטה״.

הבעיה עם מישהו שמתנהג כך, המשיך האפיפיור, ״זה שהוא אינו חוטא, אלא מושחת כי הוא משקר ללא קושי לכסות ולהסוות את אי-ציותו מבלי לקבל דיאלוג או משוב כנים״.

לקחת אחריות על התנהגותנו

הבן האחד, המשיך האפיפיור פרנציסקוס, אמר 'לא' כן, אבל אז חשב מחדש והלך לעבוד בכרם: ״הוא לא מושלם, אבל כן.״

בן זה הראה את חוסר רצונו, אולם הוא לקח אחריות על התנהגותו, הסביר האב הקדוש ובסופו של דבר פקפק בעצמו, הבין את טעותו ושב על עקבותיו.

״הוא חוטא, אפשר לומר, אבל הוא לא מושחת. ותמיד יש תקווה לגאולה עבור חוטא״, אמר.

אבל למושחתים, זה הרבה יותר קשה, הוא הסביר וציין כי ״ה'כן' הכוזב, המסיכה האלגנטית אך הצבועה שלו והתיימרות השווא שלו (...) הם כמו 'קיר גומי' עבה, שמאחוריו הוא מסתתר מפני נקיפות מצפון שלו״.

האם אני מוכן לומר לאב 'כן' בכל יום?

לאחר מכן הזמין האפיפיור את המאמינים לשאול את עצמם אם הם מתמודדים עם קשיים לחיות חיים כנים ונדיבים, האם הם מתמסרים לרצון האב?

״האם אני מוכן להגיד 'כן' כל יום, גם אם זה עולה [בקורבן, במאמץ]? וכשאני נכשל, האם אני כן מול אלוהים לגבי הקשיים שלי, הכשלים שלי, החולשות שלי?״ כך שאל.

האם אני מוכן להתחרט ולחזור על עקבותיי כשאני עושה טעות? האפיפיור המשיך, ״או שאני מעמיד פנים שהכול בסדר וממשיך את חיי לבוש במסכה, ודואג רק שאראה כטוב וכצדיק?״

הבה נשאל את עצמנו, כך סיכם: ״האם אני חוטא״, או ״האם יש בי משהו מושחת?״

מי יתן ומרים, ״מראה קדושה״, התפלל האפיפיור, תעזור לנו להיות נוצרים כנים.