הקרדינל פרולין: האפיפיור מבקר במונגוליה כ-״צליין של תקווה לעולם כולו״

מאת מסימיליאנו מניצ'טי

מונגוליה מוכנה לחבק אפיפיור בפעם הראשונה בתולדותיה, ו״הציפיות גבוהות״.

בראיון לכלי התקשורת של הוותיקן תיאר מזכיר המדינה של הוותיקן, הקרדינל פייטרו פרולין, את ההתלהבות שבה מתכוננת הקהילה הקתולית הקטנה של המדינה האסייתית לקבל את פני האב הקדוש.

בביקור האפוסטולי ה-43 שלו, האפיפיור פרנציסקוס יהיה בבירת מונגוליה, אולן בטאר, ב- 1-4 בספטמבר, במדינה הגובלת עם רוסיה וסין וגודלה פי חמישה מאיטליה ושאוכלוסייתה מונה כ-3.3 מיליון תושבים.

חשוב לזכור את המוטו של ביקור, של מנת להבין את מטרתו: ״מקווים יחדיו״, כי כפי שמסביר הקרדינל פרולין, יש צורך כה גדול בתקווה, ״תקווה שאינה ציפייה ריקה, אלא שמבוססת, לפחות עבורנו הנוצרים, על אמונה, כלומר על נוכחות אלוהים בהיסטוריה שלנו, דבר שבאותו הזמן, הופך למחויבות אישית וקולקטיבית״.

ש: מהן ציפיותיו של האב הקדוש?

ת: ביקור זה ללב אסיה מתקיים כמענה להזמנת שלטונות המדינה והקהילה הקתולית. הציפיות בהחלט גבוהות, הן מצד האב הקדוש והן מצד מונגוליה, שתארח לראשונה בשטחה את יורשו של פטרוס.

רצונו של האפיפיור הוא לפגוש את הקהילה הזו, קהילה קטנה במספר, אך צעירה, תוססת ומרתקת בזכות ההיסטוריה וההרכב המיוחדים שלה. יתרה מכך, המימד הבין-דתי יהיה משמעותי מאוד, במדינה שיש לה מסורת בודהיסטית גדולה.

ש: האפיפיור יחזק את אמונתם של כ-1,500 קתולים שנוכחים במונגוליה. עד כמה חשובה נוכחותו של האפיפיור פרנציסקוס עבור קהילה מיסיונרית קטנה זו?

ההתלהבות שבה מתכוננים הקתולים לקבל את פני האב הקדוש מורגשת. נוכחותו צפויה הן לחזק והן לעודד את דרך החיים הנוצריים, על דרך האמונה, התקווה והצדקה; וכמו כן לחזק את התגשמותה של תקופה מרתקת בהפצת הבשורה דרך היטמעות בתרבות.

למעשה, אם נחשוב על הסיפור של הכנסייה הזו, אי אפשר שלא להשתאות, ואפילו הייתי אומר להתרגש, לאחר מאות שנים של היעדרות, בתחילת שנות ה-90, בעקבות המעבר הדמוקרטי השלו של המדינה, זה התחיל שוב כמעט מאפס. המיסיונרים הראשונים הגיעו כחלוצים, למדו את השפה, החלו לערוך סקרמנטים בבתים, הרגישו שהדרך קדימה חייבת להיות דרך הצדקה, ואימצו את האוכלוסייה המקומית כאילו היא בני עמם.

כך, לאחר עשורים ספורים בלבד, ישנה קהילה קתולית במובן המילולי של המושג, קהילה 'אוניברסלית', המורכבת הן מחברים מקומיים, אך גם מחברים ממדינות שונות, אשר בצביעות, בענווה ובתחושת שייכות רוצה להוות זרע קטן של אחווה.

ש: דגש שינתן גם במפגש האקומני והבין-דתי שיתקיים ביום ראשון, ה- 3 בספטמבר.

כן. כפי שהאב הקדוש הזכיר לנו שוב ושוב, הדרך הבין-דתית, דרך הדיאלוג האקומני, אינן בחירות שנובעות מכדאיות או מנוחות, אלא הן נתיבים שמאז המועצה הלכה בהן הכנסייה הקתולית ללא סינקרטיזם.

מנקודת מבט זו, המפגש עם נציגי דתות אחרות מכוון תמיד לבניית שלום ואחווה, ואנו יודעים עד כמה עצם המאמץ הזה נחוץ היום לבניית שלום ואחווה!

וכמובן, הביקור מציין גם רגע חשוב של מפגש עם הבודהיזם, אשר במונגוליה מתהדר בנוכחות ובהיסטוריה משמעותית ביותר, המאופיינת בחיפוש נבון אחר האמת, אך גם מסומנת בסבל רב בעבר.

ש: בשנים האחרונות, לצד אורח החיים המסורתי, יש תהליך עיור הולך וגובר. בהקשר של שינוי חברתי זה, איזה תפקיד יכול למלא ביקורו של האב הקדוש?

האפיפיור פרנציסקוס מרבה להדגיש את החשיבות של חיפוש הרמוניה. המשמעות היא שהוא מתכוון להציע צמיחה גלובלית בכללותה, כלומר צמיחה אנושית, חברתית ורוחנית המתרחקת מהסיכונים של הומולוגיה, מתוך ידיעה במקום זאת כיצד לשלב הבדלים ושינויים כגורמי צמיחה, כך שהמפגש של ניגודים והבדלים גובר על התנגשות והתנגדות.

החברה המונגולית עוברת ללא ספק תקופה היסטורית מאתגרת, שבה החכמה המושרשת היטב בעם נקראת לשלב מסורת ומודרניות, מבלי לאבד את שורשיה ולקדם את התפתחות כולם. האפיפיור, שכאות ידידות ובכבוד רב שמח לפגוש את העם המונגולי, בוודאי יהיה קשוב גם להיבטים אלו.

ש: הדיאלוג בין הכס הקדוש למונגוליה מתחיל כ-800 שנים אחורה, בתקופת האפיפיור אינוצ׳נציוס הרביעי. מה הקשר היום?

בעקבות התקדימים ההיסטוריים שהזכרת זה עתה, האינטרסים המשותפים הביאו לכינון רשמי של יחסים דיפלומטיים בשנת 1992. ושיתוף הפעולה שנוצר אז - גם ברמה הפורמלית, בו נאמר - ממשיך להתקדם!

התקדמות משמעותית הושגה בתחומים בעלי עניין משותף, כפי שהודגש בביקורו הרשמי של הארכיבישוף פול ריצ'רד גלאגר, המזכיר ליחסים עם מדינות וארגונים בין-לאומיים, ביוני האחרון. וזה ימשיך בכיוון הזה.

הביקור האפוסטולי הקרוב הוא אפוא הזדמנות משמחת לחזק עוד יותר את הקשרים הללו, שנועדו לקדם את טובת הכלל, חופש דת, שלום, פיתוח אנושי אינטגרלי, חינוך, חילופי תרבות, וגם להתמודד עם אתגרים משותפים המשפיעים על האזור והקהילה הבינ״ל.

ש: ברוח זו, האם אנו יכולים לצפות לקריאה מחודשת לשלום מצד האב הקדוש, בזמנים אלה שבהם העולם כולו נקרע בסכסוכים?

האב הקדוש ממשיך לבקש שלום, מדוע? כי הוא נושא בליבו את הכאב קורע הלב שנגרם ממה שהוא עצמו כינה זה מכבר 'מלחמת העולם השלישית שנלחמת בחלקים'.

מעבר לכל פנייה מפורשת לשלום שהאפיפיור עשוי לבטא בהזדמנות זו, נראה לי שעצם נוכחותו של האפיפיור במונגוליה היא שמהווה הזמנה לשלום. וזאת, בגלל המקום המשמעותי שהמדינה הזו תופסת בהקשר האסייתי הגדול.

ביקור זה נושא בתוכו את הקריאה לכבד כל מדינה, קטנה או גדולה, לשמירה על החוק הבינ״ל, לוויתור על עקרון הכוח ליישוב סכסוכים, לבניית יחסי שיתוף פעולה, סולידריות ואחווה בין שכנים ועם כל מדינות העולם.

ש: מדינה גדולה הגובלת במונגוליה היא סין, אומה שהאפיפיור פרנציסקוס מתייחס אליה בעניין רב. האם יש אפשרות לביקור ברפובליקה העממית של סין, גם אם כי לא בעתיד הקרוב?

כולם יודעים את העניין שהאפיפיור פרנציסקוס מגלה בסין. ולגבי שאלתך, אני יכול לומר שיש בליבו של האב הקדוש את הרצון הגדול הזה, רצון מובן לחלוטין שהוא כבר הביע כמה פעמים בפומבי, לנסוע לארץ האצילה ההיא, וגם לבקר את הקהילה הקתולית ולעודד אותה בדרך האמונה והאחדות, ולפגוש את השלטונות, שעמם הכס הקדוש מקיים דיאלוג זה מכבר, מתוך ביטחון שלמרות הקשיים והמכשולים בדרך, דווקא בדרך זו, של דיאלוג ומפגש, ולא של התנגשות אידיאולוגית, אפשר להשיג פירות טובים לכולם.

ש: האב הקדוש חזר לאחרונה מיום הצעירים העולמי בליסבון, שם, כפי שציין, התקווה הפכה גלויה לצעירים. לאן לוקח אותנו הטיול הזה למונגוליה?

כאן, המוטו של המסע, כידוע, הוא ״מקווים יחדיו״. אז שוב, הדגש הוא על התקווה, שתהיה גם הנושא של שנת היובל ב- 2025. למה כל כך הרבה התעקשות על תקווה? ברור, כי יש כל כך הרבה צורך בה בעולם שלנו!

העולם שלנו חסר תקווה, מול הדרמות האישיות והקולקטיביות הרבות שהוא חווה. תקווה שאינה ציפייה ריקה, מחכה שהדברים ישתפרו, כמעט בצורה קסומה; אלא כזו המושתתת, לפחות עבורנו הנוצרים, על אמונה, כלומר על נוכחות אלוהים בהיסטוריה שלנו, ובה בעת הופך למחויבות אישית וקולקטיבית, מחויבות אקטיבית, למען שיפור העולם, ואת זה אנחנו יכולים לעשות ביחד, מאמינים וחילונים, כל אלה שמשוכנעים באפשרות הזו.

נדמה לי שהעובדה שהאפיפיור יוצא לארצות מרוחקות גיאוגרפית וגם מתמודד עם אי הנוחות הנלוות לכך, מסמנת את רצונו לחזות באופן פעיל ולקדם באופן קונקרטי את התקווה בעולם של היום.

ש: כבודו, מה התקווה שלך, מה הציפיות שלך?

אני שותף לציפיותיו של האב הקדוש, אלו שניסיתי לתאר זה עתה. נדמה לי, יתר על כן, שלביקורים של האפיפיור, של יורשו של פטרוס, יש משמעות ויעילות רבה בהפניית תשומת הלב של הכנסייה כולה לקהילות מסוימות המרכיבות את הכנסייה ואשר, כמו במקרה של מונגוליה, הן קטנות מבחינה מספרית ולכן עלולות, אולי, לא תמיד להיות מוכרות מספיק, קודם כל, וגם מוערכות ונלקחות בחשבון.

מצד שני, היא מאפשרת לקהילות אלו להציע את תרומתן לכנסייה כולה, תוך הפניית תשומת לב לדברים הבסיסיים בחייהן ובמשימתן. הייתי אומר שהם קצת כמו הקהילות הנוצריות הראשונות שמהן אנחנו חייבים לקבל השראה.

אני בטוח שזה יקרה, זה יקרה גם בהזדמנות זו. ולכך אני גם מבטיח לך את תפילתי.