האפיפיור בקבלת הקהל: הבה נחקה את ״הדרך הקטנה״ האוהבת של תרז הקדושה

מאת דבורה קסטלאנו לובוב

הבה נחקה את ״הדרך הקטנה״ של תרז הקדושה, על ידי עשיית הדברים הקטנים ביותר אפילו, כמו שעשה האדון, באהבה רבה.
כך התייחס האפיפיור פרנציסקוס לתרז הקדושה מליזייה, הקדושה המגינה על השליחים, במסגרת קבלת הקהל השבועית של יום רביעי. גם השבוע הקדיש פרנציסקוס את המפגש ללימוד בנושא הקדושים המהווים דוגמה ל״תשוקה לְבַשֵּׂר״.
נזכיר שהקדושה האהובה נולדה לפני 150 שנה, ב-2 בינואר 1873. האפיפיור הודיע על כוונתו להקדיש לה אגרת אפוסטולית ביום השנה.

הקדושה תרז מליזייה

״היא הקדושה המגינה של השליחות, אולם היא מעולם לא יצאה לשליחות״, אמר האפיפיור, בעודו מאתגר את התפיסה המקובלת של מה נחשב להיות שליח.

ורדים על כולם

תרז הייתה נזירה כרמלית שחייתה את חייה על פי דרך הקטנוּת והחולשה, הסביר האפיפיור, ונזכר שהיא הגדירה את עצמה כ״גרגר חול קטן״. בשל בריאות לקויה, היא מתה בגיל 24 בלבד. אבל למרות שגופה היה חולני, ״לבה היה תוסס ובעל אופי שליחי״, כך אמר.
האב הקדוש ציין כיצד היא מספרת ב״יומנה״ שרצונה היה להיות שליחה, ״ושהיא רצתה להיות כזו לא רק לכמה שנים, אלא לשארית חייה, אפילו עד סוף העולם.״
ההחלטה היומית שלה, הדגיש האפיפיור, הייתה ״לגרום לישוע לאהוב״, ולהתפלל למען הזולת.

לשהות בשמיים בעשיית טוב עלי אדמות

במכתב היא כתבה, ״אני רוצה להציל נשמות ולהקדיש את עצמי עבורן: אני רוצה להציל אותן גם לאחר מותי״.

בהולכה בעקבות ישוע הרועה הטוב, ציין האפיפיור, היא הפנתה את תשוקתה במיוחד כלפי החוטאים, ״אל הרחוקים״.
הוא נזכר שהיא שימשה כ״אחות רוחנית״ לכמה שליחים, וליוותה אותם ממנזרה באמצעות מכתבים, תפילה ובהקרבה מתמשכת עבורם. מ״בלי להיראות״, הוא נזכר, ״היא העתירה למען המשימות, כמו מנוע שלמרות שהוא נסתר, נותן לרכב את הכוח להתקדם״.
הוא קונן על כך שלעתים קרובות היא לא הובנה על ידי אחיותיה הנזירות.
״היא קיבלה מהם 'יותר קוצים משושנים'״, הוא ציין, ״אבל היא קיבלה הכל באהבה, בסבלנות, והקריבה לאלוהים אפילו את השיפוטים ואת אי ההבנות הללו ביחד עם מחלתה. והיא עשתה זאת בשמחה, לצורכי הכנסייה, כך, שכמו שהיא אמרה, 'וורדים יוכלו לרדת על כולם״, במיוחד על אלה הרחוקים ביותר'״.

מבט חדש על ה״שליח״

עתירה זו, המונעת מאהבה, הדגיש האפיפיור, היא עוצמתית מאוד. ״זהו מנועה של השליחות!״
שליחים, הבהיר האפיפיור פרנציסקוס, הם לא רק אלה שנוסעים למרחקים ארוכים, לומדים שפות חדשות, עושים מעשים טובים וטובים בלבשר. ״לא,״ הוא אמר.

תשוקה זו לבשר, הזהיר האפיפיור, ״לעולם אינו פועלת על ידי תעמולה או כפייה״, אלא ״על ידי משיכה״.

משיכה ע״י אהבתו של ישוע

״הכנסייה צריכה לבבות כמו של תרז״, אמר האב הקדוש, כלומר כאלה ״שמושכים אנשים לאהוב ומקרבים אנשים לאלוהים״.
הוא הזהיר מפני אובדן היבט חיוני זה.
האפיפיור פרנציסקוס סיכם את הלימוד בעודדו את המאמינים לבקש מתרז הקדושה ״את החסד להתגבר על אנוכיותנו ועל מנת שתעתיר למען ישוע יוכר ויאהב״.