האפיפיור מכריז על יוחנן פאולוס הראשון כמבורך
מאת תדאוס ג׳ונס
האפיפיור נזכר בדוגמתו של ״האפיפיור המחייך״, יוחנן פאולוס הראשון ועמד בראש סעודת האדון לרגל הכרזתו כמבורך. המיסה נערכה על ידי הקרדינל מרצ'לו סמררו, ראש הדיקסטריום למען הקדושים, בהשתתפות 25 אלף מאמינים, שנכחו בכיכר פטרוס הקדוש ביום ראשון.
בדרשתו, האפיפיור פרנציסקוס מדבר על בשורת היום, בה אנו שומעים כיצד המון עם רב הלכו עם ישוע שנתן להם מילים מאתגרות: המשמעות של להיות תלמיד שלו, היא לוותר על דברים ארציים, לאהוב אותו יותר מאשר את המשפחה שלנו, לשאת את הצלב שלנו.
המון העם מחפש תקווה
האפיפיור הבחין כי דבריו של האדון מנוגדים למה שאנו רואים לעתים קרובות בעולמנו, שבו רבים נסחפים בידי הכריזמה של מורה או מנהיג, ותולים את תקוותיהם לעתיד על סמך רגשות, אך הם הופכים רגישים יותר לאלו שבמקום זאת מנצלים אותם בערמומיות, מספרים להם מה שהם רוצים לשמוע למען הרווח, התהילה או הכוח שלהם, מרוויחים מהפחדים והצרכים של החברה.
דרכו של האלוהים שונה
האפיפיור הסביר שדרכו של האלוהים שונה, מכיוון שהוא אינו מנצל את הצרכים או הפגיעות שלנו, או מציע הבטחות והטבות קלות. האדון אינו מעוניין בהמון רב, או בחיפוש אחר אישור, המשיך האפיפיור ואמר, והצביע על כך שהאדון נראה מודאג יותר מאלה שעוקבים אחריו בהתלהבות קלה אך ללא הבנה מעמיקה יותר של הדרוש.
רבים מההמונים עליהם מסופר במקרא מהבשורה, קיוו שישוע יהפוך למנהיגם וישחרר אותם מאויביהם, ציין האפיפיור, מישהו שיכול בקלות לתקן את כל הבעיות שלהם. יש לערער על המבט הארצי הזה שמתמקד רק בצרכים של האדם, של השגת יוקרה ומעמד, כוח וזכות״, כך אמר. ״זהו לא סגנונו של ישוע... וזה לא יכול להיות סגנונם של תלמידיו ושל כנסייתו״.
לשאת את הצלב
האדון מבקש גישה אחרת, אמר האפיפיור, הוא רוצה שתלמידיו לא יעדיפו שום דבר מלבד אהבה זו, אפילו על פני חיבתם העמוקה ביותר ואוצרותיהם הגדולים ביותר.
אהבה ללא גבולות
להתחייב כתלמידו של ישוע פירושו להביט באדון יותר מאשר בנו, ללמוד מהצלוב כיצד לאהוב, ״האהבה שמעניקה את עצמה עד הסוף, ללא מידה וללא גבולות״.
כאשר אנו מסתכלים על האדון הצלוב, המשיך האפיפיור, אנו נקראים להתגבר על ההתמקדות בעצמנו, לאהוב את האלוהים ואת האחרים בכל מקום, אפילו את אלו שרואים דברים אחרת, אפילו את אויבינו.
אהבה דורשת הקרבה
לאהוב יכול להיות כרוך ב״הקרבה, שתיקה, אי הבנה, בדידות, התנגדות ורדיפה״, ציין האפיפיור, אנו מוזמנים לקחת סיכונים, ולעולם לא להסתפק בפחות אחרת אנו עלולים בסופו של דבר לחיות את החיים ״בחצי הדרך״, בלי שעשינו את הצעדים המכריעים הדרושים כדי להיות תלמידיו של האדון, להתחייב אליו באמת ולעזור לאחרים.
אהבה ללא פשרות
האפיפיור פרנציסקוס נזכר בדוגמה של יוחנן פאולוס הראשון, המבורך החדש, חי את שמחת הבשורה, ״ללא פשרות, אוהב עד הסוף״. הוא לא חיפש את תהילה לעצמו, אלא חי כ״כוהן עניו וצנוע״.
לסיכום, האפיפיור עודד אותנו לבקש מהמבורך יוחנן פאולוס הראשון לעזור לנו להשיג מהאדון את ״החיוך של הנשמה״ ולהתפלל במילותיו שלו: ״אדון קח אותי כפי שאני, עם הפגמים שלי, עם החסרונות שלי, אבל גרום לי להפוך למה שאתה רוצה שאהיה.״
