האפיפיור מטביל 16 ילדים ומההורים מבקש שיגדלו אותם באור המשיח

אדריאנה מאזוטי – הוותיקן

היום חוגגת הכנסייה את חג טבילת האדון. לרגל החג ולאחר הפסקה בשנה שעברה, עקב המגיפה, האפיפיור פרנציסקוס חוזר למנהג להטביל ביום ראשון זה כמה ילדים שזה עתה נולדו בקרב עובדי הוותיקן.  16 ילדים, הפעם, בנים ובנות קיבלו מהאפיפיור את התקדיש המכניס אותם לחיים הנוצרים וזאת במקום מיוחד באמת: הקפלה הסיסטינית. בפעם הקודמת, ב-12 בינואר 2020, היו 32 ילדים והאפיפיור נשא דרשה קצרה כדי לא "לעייף" את הקטנטנים והוריהם שנאבקו בצרחות ובבכי.

המקראות של היום

הטקס נפתח על ידי האפיפיור בנוסח הקבוע: ״איזה שם אתם נותנים לילדיכם? מה אתם מבקש עבורם? האם אתם מודעים לאחריותכם?״. ״ילדים יקרים, הכנסייה מקדמת את פניכם בשמחה רבה״, אומר האפיפיור לפני שסימן בצלב, הסימן המובהק של האמונה הנוצרית, כל עולל שהובא בפני האפיפיור על ידי הוריו. בהמשך נשמע מקרא הלקוח מספר ישעיהו: ״כְּרֹעֶה֙ עֶדְר֣וֹ יִרְעֶ֔ה בִּזְרֹעוֹ֙ יְקַבֵּ֣ץ טְלָאִ֔ים וּבְחֵיק֖וֹ יִשָּׂ֑א עָל֖וֹת יְנַהֵֽל״.

המקרא השני הוא מאגרת שאול השליח אל טיטוס שם שומעים על ישועת האדון: ״לֹא בִּגְלַל מַעֲשֵׂי צְדָקָה שֶׁעָשִׂינוּ הוּא הוֹשִׁיעַ אוֹתָנוּ, כִּי אִם בְּרַחֲמָיו, עַל-יְדֵי רְחִיצַת הַלֵּדָה הַחֲדָשָׁה וְהַהִתְחַדְּשׁוּת בְּרוּחַ הַקֺּדֶשׁ אֲשֶׁר שָׁפַךְ עֲלֵינוּ לְמַכְבִּיר עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ״. הבשורה, שהוכרזה על ידי שמש, מספרת על טבילת ישוע על גדות

נהר הירדן: ״כַּאֲשֶׁר נִטְבַּל כָּל הָעָם נִטְבַּל גַּם יֵשׁוּע- כך כותב לוקס המבשר- וּבְעוֹדוֹ מִתְפַּלֵּל נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וְרוּחַ הַקֺּדֶשׁ יָרְדָה עָליו בִּדְמוּת גַּשְׁמִית כְּיוֹנָה,

וְקוֹל הָיָה מִן הַשָּׁמַיִם: "אַתָּה בְּנִי אֲהוּבִי, בְּךָ חָפַצְתִּי."״

האפיפיור: שמרו על זהותם הנוצרית

דרשתו של האפיפיור פרנציסקוס הייתה קצרה מאוד ונאמרה בספונטניות, כפי שכבר קרה בעבר באותה הזדמנות. הוא נזכר במזמור ליטורגי שאומר שעם ישראל הלך לירדן "ברגליים יחפות ונפש יחפה", כלומר מכירים בצורך לרחוץ ע"י האלוהים. והוא ממשיך:

היום גם הילדים האלה מגיעים לכאן כשנפשם יחפה כדי לקבל את הצדקת האלוהים, את כוחו של ישוע, את הכוח להתקדם בחיים, לקבל את הזהות הנוצרית. זהו זה, בפשטות. ילדיכם יקבלו היום את הזהות הנוצרית. ואתם האבות והסנדקים חייבים לשמור על הזהות הזו. זו עבודתכם במהלך החיים: לשמור על הזהות הנוצרית של ילדיכם. זו עבודה יומיומית, לגרום להם לגדול עם האור שהם יקבלו היום. רציתי לומר רק זאת. זה המסר של היום: לשמור על הזהות הנוצרית שהבאתם היום כדי [לגרום] לילדיכם לקבל אותה.

אחר כך הוא אומר שהטקס די ארוך ושאולי הקטנים ירגישו לא בנוח בסביבה שהם לא מכירים, אולי יהיה להם חם או רעבים. אז המליץ:

נסו שלא יהיה להם חם מדי. שחררו אותם מדברים, שהם ירגישו בנוח, ובכן, ואם הם רעבים, הניקו אותם בשקט כאן, לפני אדון. אין בעיה. ואם הם צועקים, שיצעקו, כי יש לבהם את רוח הקהילה, נניח, אפשר לומר "רוח להקה", רוח של ביחד, ומספיק שאחד יתחיל כדי שכולם יעשו מוזיקאים והנה לכם התזמורת.

"תנו להם לבכות בנוחות - הוא חוזר שוב – וכך ״עם השלום הזה אנחנו ממשיכים בטקס ואל תשכחו: הם יקבלו את הזהות הנוצרית ומשימתכם תהיה לשמור על הזהות הנוצרית הזו".

המים, הלבוש, האור

לאחר התפילה לכל הקדושים, הקרדינל קונרד קרייבסקי, ומונסיניור פרננדו ורגז אלזאגה, אשר ערכו את המיסה עם האפיפיור, מושחים כל תינוק על החזה בשמן המקודש, סימן להזנה ולהגנה מהמאבק הבלתי נמנע בחטא ונחמה על הפצעים הבלתי נמנעים. בהמשך הביעו את האמונה ההורים והסנדקים והצהירו על דחיית השטן, יצירותיו ופיתויו. לבסוף, בזה אחר זה הביאו את העוללים לאגן הטבילה ופרנציסקוס יצק מים קדושים על ראשו של כל אחד ואחת. לאחר מכן נמסר הלבוש הלבן, סמל לידה מחדש לנבראים החדשים ולאחר מכן אור המשיח: כל אב הלך לנר הפסחא והדליק את הנר שלו, זה האור שילווה את ההורים במתן עדות על האמונה לילדיהם. בתום הטקס, עצר האפיפיור פרנציסקוס על מנת לברך כל משפחה נוכחת ולתת עוד ליטוף חיבה לקטנטנים.