האפיפיור בתפילת המלאך: "העניים הם בוניה של אנושות חדשה"
האפיפיור פרנציסקוס פנה לקהל המאמינים בכיכר פטרוס הקדוש ביום ראשון ודיבר על המקרא מספר הבשורה לאותו היום (מתי יא:30-25). המקרא, לדברי האב הקדוש, מחולק לשלושה חלקים.
בחלק הראשון, "ישוע נושא תפילת ברכה והודיה לאב מכיוון שהוא גילה לעניים ולפשוטים את סודות מלכות השמיים". לאחר מכן, ישוע "חושף את היחסים הקרובים והמיוחדים בינו לבין האב". לבסוף, הוסיף האפיפיור, "הוא מזמין אותנו לבוא אליו וללכת אחריו כדי למצוא מנוחה".
להודות
האפיפיור הסביר שכשישוע פונה לאב, הוא משבח אותו על כך שהסתיר את רזי מלכותו ממי שמכונים באופן אירוני "חכמים ומלומדים". האב הקדוש הסביר שישוע מכנה אותם כך "באירונה, מכיוון שהם מתיימרים להיות כאלה ובכך סוגרים את ליבם". אך ישוע אומר שרזי אביו נגלו ל"קטנים", זאת אומרת, לאלו שפותחים עצמם בביטחון נאמן לדבר ישועתו, שמרגישים את הצורך בו ומצפים לקבל ממנו את הכול.
הדדיות מוחלטת
לאחר מכן, האפיפיור המשיך לדון בחלק השני של המקרא, בו ישוע מסביר שאת כל מה שיש לו הוא קיבל מהאב. הוא קורא לו "אבי", כדי לאשרר את האופי המיוחד של יחסיהם. "בין האב לבן לבדם ישנה הדדיות מוחלטת", אמר, "כל אחד מכיר את האחר, כל אחד חיי באחר". האחדות המיוחדת הזו היא שמעוררת ומאפשרת את ההזמנה של ישוע "בואו אליי", מכיוון שהבן רוצה להעניק את מה שהוא עצמו קיבל מהאב.
העדפה ל'קטנים הללו'
לאחר מכן, האפיפיור הצביע על כך ש"ממש כפי שהאב מעדיף את 'הקטנים הללו', ישוע עצמו פונה גם הוא ל'עמלים ולעמוסים'". הוא הדגיש את העובדה שהדבקות המוחלטת של ישוע באב, הענווה והצניעות שלו, הם לא דוגמה ומופת לחיי פרישות ואדישות, שכן ישוע עצמו הוא "לא סתם קורבן", אלא חיי את החיים הללו "מהלב", בפתיחות מלאה לאהבת האב שהיא רוח הקודש. "ישוע הוא דוגמה ומופת ל'עניי הרוח' ולכל יתר ה'מבורכים' בבשורה, שעושים את רצון האלוהים ומעידים על מלכותו", אמר.
האב הקדוש סיים את דבריו באמירה שה"נחמה" וה"מנוחה" שישוע מציע לעמלים ולמדוכאים היא לא רק הקלה פסיכולוגית או צדקה חומרית, אלא שמחתם של העניים בקבלת הבשורה ובבניינה של אנושות חדשה.
מסר לכולם
"זהו מסר לכל אנשי הרצון הטוב", אמר, "שישוע מוסר גם היום בעולם שמהדר ומהלל את העשירים והחזקים, ללא קשר לאמצעים שבאמצעותם השיגו את העושר והכוח, גם אם לא פעם היה עליהם לרמוס את הזולת או את כבודו". זהו גם מסר לכנסייה, אמר, שנקראת לחיות חיי רחמים ולבשר לעניים.
האב הקדוש סיים את דבריו בקריאה למרים הבתולה לסייע לנו "להבין את אותותיה בחיינו ולהשתתף באותם הרזים שאמנם מוסתרים מהגאוותנים, אך נגלים לענווים".