פאטון: קפריסין מעבדה לאקומניזם

מאת: רוברטו צ׳טרה

"קפריסין תמיד הייתה חלק ממשמורת (קוסטודיה) ארץ הקודש", אומר האב פרנצ'סקו פאטון, שומר (קוסטוס) ארץ הקודש, בקפריסין לקראת קבלת פני האפיפיור פרנציסקוס. "הייתי אף מוסיף, שקפריסין היא חלק מהותי מההיסטוריה של הישועה. מכיוון שמכאן מתחילה הנצרות הקדומה את התפשטותה, דרך דמותו של בר-נבא (שהוא הפטרון של קפריסין), שעבר מהאי לאנטיוכיה ("אֲבָל הָיוּ בֵּינֵיהֶם כַּמָּה אֲנָשִׁים קַפְרִיסָאִים וְקִירֶנִיִּים אֲשֶׁר בְּבוֹאָם לְאַנְטִיוֹכְיָה דִּבְּרוּ גַּם אֶל הַיְּוָנִים וּבִשְּׂרוּ עַל הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ.״ , מעשי השליחים יא, 20). היה זה בר-נבא הקפריסאי, שהציג את שאול מתרסוס לראש הקהילה המעורבת הראשונה, של יהודים ויוונים באנטיוכיה. אולי מעטים יודעים שבמשך תקופה מסוימת קפריסין הייתה גם מקום מושבה של משמורת ארץ הקודש", ממשיך האב פאטון. "עם נפילת הממלכה הלטינית ב-1291, גורשו הנזירים מירושלים, עברו לאי ומשם המשיכו, אם כי בקושי רב, לממש את תפקידם כשומרי המקומות הקדושים". והיום? "היום אנחנו נוכחים באי עם שלוש קהילות קטנות אך פעילות מאוד בצד היווני בניקוסיה, לרנקה ולימסול, וכן בית הספר, טרה סנטה קולג׳, בניקוסיה. בנוסף יש לנו גם פעילות פסטורלית יציבה בצד הטורקי של האי: מדי שבוע יוצאים הנזירים שלנו לערוך את סעודת האדון בפמגוסטה, בהן משתתפים בעיקר סטודנטים זרים, במיוחד אפריקאים, וכן מהגרי עבודה רבים מאסיה, וממדינות מזרח אירופה ודרום אמריקה".

הנוכחות הנוצרית היא בעיקר אורתודוקסית. "כן - ממשיך הקוסטוס - אבל אני רוצה לומר שישנם יחסים אקומניים מצוינים, וכאשר הצרכים הפסטורליים שלנו דורשים זאת, אחינו האורתודוקסים לא מהססים להעמיד לרשותנו את הכנסיות או הקפלות שלהם כדי לאפשר לנו לערוך את סעודת האדון. צריך לקחת בחשבון שמתוך כעשרים ושישה אלף מאמינים המתפללים בנוהג הלטיני רק אלפיים וחמש מאות הם מקומיים; תשעים אחוז מורכב אפוא מזרים ומהגרים. במובן זה קפריסין היא לא רק מעבדה של אקומניזם אלא גם דוגמה למה שיכולה להיות הכנסייה בעתיד, כלומר כנסייה המסוגלת לשלב עמים, תרבויות ומסורות שונות". קפריסין היא גם המדינה האירופית אשר, ביחס לגודל תושביה, מקבלת בברכה את המספר הגדול ביותר של פליטים מצפון אפריקה ומהמזרח התיכון. "שלוש הקהילות שלנו בקפריסין מחויבות מאוד לסייע למהגרים ולפליטים. הדבר נובע מאהבה נוצרית, עבור האחים האלה שלנו שחווים בלבול בפגשם עולם שונה כל-כך מזה שממנו הם באים". האם חלוקת האי לשני אזורים מנהליים שונים, יווני וטורקי, מייצרת קשיים כלשהם לפעילות הפסטורלית? "לא הייתי אומר. ההפרדה שהתרחשה ב-1974 בין האזור שנותר חלק מהרפובליקה היוונית לבין זה שנכבש על ידי כוחות הצבא הטורקי, אינה מפריעה לפעולתם של הנזירים, הנעים באי בחופשיות. כדי לעבור מחלק אחד לשני מספיקה הצגת תעודה מזהה. וזה חשוב במיוחד כי זה מאפשר לנו לסייע לא רק לקהילה הקתולית המקומית הקטנה, אלא גם לנוכחות הגדולה יותר של סטודנטים נוצרים אפריקאים. בכל האי נתפס נושא הסיוע למהגרים ופליטים בעיקר כעיסוק קתולי: עבודתנו זוכה להערכה גם בקהילות המוסלמיות. אולם כיום פעילותם של הנזירים מתרכזת בעיקר בהעדפת שילובם של מהגרים, משום שנתיבי הפליטים עוברים בעיקר באיים יווניים אחרים בים האגאי. כמו רודוס וקוס, גם הם שטחים של המשמורת ושם הנזירים שלנו עושים את כל שניתן על מנת לספק סיוע ראשוני לבאים, כפי שנכתב בעיתונכם פעמים רבות, באמצעות קולו של אחינו ג'ון לוק גרגורי, הכהן הממונה על קהילת רודוס".