אור ירוק מפולין, משואות של אנושיות למהגרים הנאבקים לשרוד
מאת אנדראה טוריניאלי
ישנם אלו המנצלים את המהגרים והפליטים על ידי הפיכתם לבני ערובה והדבר מגיע לחדשות מדי יום. ישנם אלו הבונים בחיפזון מחסומים בצורת גדרות תיל כדי להדוף את ה"פלישה" של ילדים, נשים וגברים חסרי הגנה המשוטטים ביערות הקרים בין בלארוס לפולין וזקוקים לכל עזרה, וגם זה מגיע לחדשות. ישנם גם אלו היוצאים לרחוב כדי לתמוך במדיניות של בוני החומות, בשם זהות שמתיימרת להיות נוצרית, וגם זה לא חומק מעינה של התקשורת.
אבל יש גם אלו המורדים בשקט, בלי להפגין, בלי לצאת לרחוב, כשהם נשארים בבית הרחק מהמצלמות: האנשים האלה מדליקים משואות של אנושיות.
וכשהידיעה הזו מגיעה לדפי העיתונים - כפי שהיא הגיעה לעיתונים האיטלקיים Avvenire ו- Repubblica התקווה מתעוררת לתחייה.
בפולין - בבתים בודדים היושבים על גבול בלארוס, ליד היערות שבהם מתרחשת דרמת ההגירה - יש גברים ונשים שלא נכנעו לגלובליזציה של האדישות, שזוכרים ששורשיהם הנוצריים לא הפכו לאידיאולוגיה. הם מסתמכים על הבשורה החיה, ובמיוחד על משל השומרוני הטוב.
אלה אנשים הזוכרים את שלימד האפיפיור יוחנן פאולוס השני, שצוטט לפני שלושה ימים על ידי האפיפיור פרנציסקוס בסופה של קבלת הפנים השבועית: "היום העולם ופולין זקוקים לאנשים עם לב גדול".
ולמרות שהם מודעים לכך שהם מסתכנים בדיווח על סיוע להגירה בלתי חוקית, השומרונים הטובים הללו משאירים אור ירוק דולק בבתיהם בלילה.
האורות הירוקים האלה אומרים למבקרים ששם, מאחורי החלונות המוארים האלה, מחכה קערת מרק חם ושמיכה מוכנה לכל מי שעובר שם, ללא קשר לדרכונים או אשרות.
אחרים משאירים חלב טרי, נעליים ובקבוקי מים גדולים מחוץ לדלתותיהם, כדי שמתנדבים שקטים, שמגיעים לעבודה עם רדת הערב, יוכלו לאסוף את המתנות הללו ולהוריד אותן ביער למי שזקוק להן כל כך.
"לניסיון למנוע מהאנשים הנואשים האלה למות", אומר ויקטור יארוצקי, פעיל באגודה קתולית בקרינקי, "מתייחסים היום כאל פשע. אבל אנחנו זוכרים את שלימד האפיפיור וויטילה, ואנו עוסקים באי ציות אזרחי באופן חוקי: יכול לקרות ששוכחים אוכל ובגדים ביער, וכיום עזרה שכזו היא הכרחית".
