הפטריארך של ירושלים קורא לאחדות בתוך הכנסייה
ביום השלום העולמי, הפטריארך הלטיני של ירושלים, פיירבטיסטה פיצבלה, דיבר על השלום מנקודת מבט פנים-כנסייתית וקרא לאחדות בין מאמיני המשיח לאורה של הבשורה. בדרשתו, הפטריארך הצביע על מחסומים שעשויים לפגוע ב-"מסע הכנסייתי" של הקהילה הקתולית בארץ הקודש.
קלריקליזם
המחסום הראשון הוא הקלריקליזם, שזוכה לביקורת נוקבת גם מצד האפיפיור פרנציסקוס. זוהי, לדברי הפטריארך, תופעה בולטת במיוחד בחיי הכנסייה בארץ הקודש. "לעתים קרובות, שיתוף הפעולה בין הכוהנים לעמאים מפורש באופן שגוי והופך להיות 'פשוט תעשה את מה שהכוהן רוצה'", אמר. לדבריו, הקושי נעוץ גם בתרבות המקומית: "קשה לשכנע להקים וועדי קהילות שבהן ניתן לחלוק רעיונות ויוזמות. מנגד, קשה גם למצוא עמאים מחויבים, שזכו לחינוך ראוי באמונה, שמוכנים להעלות תרומה חיובית לקהילה כולה", הוסיף.
פער דורי
המחסום השני הוא הפער הדורי בין אלו שמביטים אל העבר ו-"מצטערים [על אובדן] מודל כנסייתי שכבר איננו קיים" לבין הדור הצעיר ש-"רוצה לשנות אפילו דברים שאולי לא ניתן לשנות". לדברי הפטריארך, שתי הגישות הללו הן דרכים להתחמק מההווה כפי שהוא. עלינו, לדבריו, להקשיב אחד לשני ו-"להודות על מה שנעשה עד כה ולהיות פתוחים לדרכים חדשות, על פי חסד האלוהים".
מרכיבים מקומיים ואוניברסליים
הפטריארך שוחח גם על הפערים בין המרכיב המקומי למרכיב האוניברסלי בכנסיית ארץ הקודש. לדבריו, ישנו, מחד גיסא, הפיתוי "לראות במרכיב האוניברסלי מעין 'אורח' ולא חלק מהותי בכנסייה". "מאידך גיסא", ישנו הפיתוי "לראות במרכיב המקומי חלק חסר חשיבות, מיושן שאף נמצא בתהליכי הכחדה". הפטריארך הדגיש ששני החלקים חיוניים לכנסייה ועליהם לתמוך זה בזה.
זהויות לאומיות מגוונות
לדברי הפטריארך, הזהויות הלאומיות המתנגשות בארבעת האזורים של הפטריארכיה (ירדן, ישראל, פלסטין וקפריסין) משפיעות גם על חיי הכנסייה המקומית ועשויות להיות מחסום, בדומה לעושר השפתי של המאמינים הקתולים באזור. הפטריארך שב והדגיש, "אין ארבע כנסיות, אלא כנסייה אחת שמכילה בקרבה זהויות שונות. כל הזהויות הללו משתלבות לבניין זהות פלורליסטית, רבת פנים, פתוחה ורבגונית של כנסייה שלא משוקעת בסכסוכי זהות".
לסיכום, פיצבלה ציין ששורש כל המחסומים הללו הוא האינדיבידואליזם. לדבריו, הדרך לשיפור המצב בכל החזיתות מתחילה ב-"מערכת היחסים שלנו עם המשיח ולא מהצרכים שלנו; מכך שנפקיד את ליבנו בלב המשיח ונפרש את המציאות, גם אם המציאות הכנסייתית, לאורו של דבר האלוהים. איננו יכולים לחיות ללא אהבה והאהבה שממנה עלינו להתחיל היא אהבתו של זה שמסר את חיינו בעדנו ולמען ישועתנו. זוהי הדרך שמצפה לנו".
