הישועים מציינים את זכרו של ראש המסדר הקודם שהלך לעולמו

הקוריה הישועית ברומא הכריזה ביום רביעי האחרון על מותו של ראש המסדר הישועי לשעבר, האב אדולפו ניקולס הישועי. האב ניקולס הלך לעולמו בטוקיו, ב-20 במאי, לאחר מחלה ממושכת. הוא היה בן 84 במותו.

"בצער, אך בה בעת גם בהודיה רבה, ברצוני להודיע לכם שהיום [...] האדון קרא אליו את האב אדולפו ניקולס, ראש מסדרנו לשעבר", אמר האב ארתורו סוסה, ראש המסדר הנוכחי, במסר לישועים ברחבי העולם.

האב סוסה ציין שהוא זוכר את קודמו כ"מתנה לעם האלוהים ו[...] לעתיד [...] אור לאלו שרוצים לשרת את אותו האדון במסגרת חברת ישוע (המסדר הישועי)". הוא תיאר את האב אדולפו כ"חכם, צנוע ובן חורין; מוקדש לחלוטין ובנדיבות רבה לשירות; מונע ממעמקי ליבו מכאבם של הסובלים ברחבי תבל, אך באותו הזמן גם מוצף בתקווה שנובעת מאמונתו באדון הקם לתחייה". 

ביוגרפיה

האב ניקולס נולד ב-29 באפריל 1936 בפלנסיה, ספרד, לאדולפו ניקולס ריקו ומודסטה פאצ'ון. הוא בילה את רוב שנות ילדותו בברצלונה ותכנן קריירה בחינוך.

לאחר שאחיו קישר אותו לישועים, הוא הצטרף למסדר ב-14 בספטמבר 1953 והוסמך לכהונה ב-17 במרץ 1967. במהלך לימודי הפילוסופיה שלו, הוא נענה לקריאתו של ראש המסדר דאז, האב יאנסנס, שהזמין ישועים להתנדב לשליחויות מחוץ לארצם. האב אדולפו נשלח ליפן, שם המשיך ללימודי התיאולוגיה. לאחר מכן, הוא סיים תואר שני בתיאולוגיה באוניברסיטה הגרגוריאנית ברומא.

הוא שירת במסדר במספר תחומים. הוא היה, בין השאר, מרצה לתיאולוגיה סיסטמטית, אחראי על פרחי כהונה ישועים וראש המסדר ביפן. לאחר מכן, הוא חי בפיליפינים למשך עשר שנים ושימש כמנהל המכון הפסטורלי של מזרח אסיה (EAPI) וראש מועצת ראשי המחוזות של מזרח אסיה ואוקיאניה במסדר הישועי.

האב אדולפו נבחר לכהן כראש המסדר הישועי השלושים במספר על ידי האסיפה הכללית ה-35 של המסדר ב-19 בינואר 2008. שמונה שנים מאוחר יותר, ב-3 באוקטובר 2016, הוא הגיש את התפטרותו בפני האסיפה ה-36, מכיוון שמצבו הבריאותי כבר לא אפשר לו לבצע את תפקידו נאמנה.

תפילה פרי עטו של האב אדולפו

"הדרך הטובה ביותר לזכור את האב אדולפו ניקולס היא באמצעות תפילה קצרה שהוא כתב במו ידיו לאחר התבודדות בת שמונה ימים שערך יחד עם המועצה הכללית בשנת 2011", אמר האב סוסה. "זוהי תמצית נפלאה של האישיות והרוחניות שלו".

האדון ישוע,

אילו חולשות ראית בנו שגרמו לך לקרוא לנו, למרות הכול, להשתתף בשליחותך?

אנחנו מודים לך על שקראת לנו, ומתחננים שלא תשכח את הבטחתך להיות עמנו עד לקץ הימים.

לעתים קרובות פולשות אלינו תחושה כזו, כאילו עמלנו לשווא כל הלילה, ואולי אנחנו שוכחים שאתה נמצא עמנו.

אנחנו מבקשים ממך להנכיח את עצמך בחיינו ובעמלנו, היום, מחר ובעתיד לבוא.

מלא באהבתך את חיינו, שאנחנו מפקידים לשירותך.

הסר מליבנו את האנוכיות שבמחשבה שזה "שלנו", זה "שלי", שבדחייה, שבחוסר החמלה והשמחה.

האר את שכלנו ואת ליבנו, ואל תשכח לגרום לנו לחייך כשדברים לא מתקדמים כפי שקיווינו.

בסופו של יום, בסופו של כל אחד ואחד מימינו, תן לנו להרגיש מאוחדים עמך ומסוגלים לתפוס ולגלות סביבנו שמחה גדולה יותר, תקווה גדולה יותר.  

אנחנו מבקשים זאת ממך מתוך המציאות שלנו. אנחנו חוטאים וחלשים, אבל אנחנו ידידיך. אמן.