רוברטו מולינרי רוברטו מולינרי 

הקרדינל קרייבסקי ערך הלוויה לזכרו של חסר בית שנפטר ברומא

האחראי על מפעלי הצדקה של האפיפיור, הקרדינל קונארד קרייבסקי, ערך את הלוויתו של רוברטו מולינרי, חסר בית בן 64 שנפטר ברומא לאחרונה. למרות הקשיים, רוברטו תמיד היה מאיר פנים לאחיו ואחיותיו ברחובות.

זהו עוד יום שישי הטוב. אלו היו דבריו של האפיפיור ביום א' האחרון, כשהוא דיבר על מותו של אדווין, חסר הבית הניגרי שהלך לעולמו בשל הקור החורפי של רומא בסמוך לכיכר פטרוס הקדוש שבוותיקן. האפיפיור הזכיר את דבריו של גרגוריוס הגדול שאמר ש-"בימים כולה אין לערוך מיסות", מכיוון שמותו של כל אדם עני הוא "כמו יום שישי הטוב".

במקביל, היום, קהילה ענפה של אחים ואחיות שהתקבצו יחדיו מהחיים ברחובות מוקירה את זכרו של "רוברטינו", כפי שכונה בפיהם. הוא, למרבה המזל, לא מת מהקור ולאחר ניסיונות רבים קיבל לבסוף את עצתם של מתנדבים שונים ברחבי העיר ועבר למקלט מיוחד לחסרי בית בעיר, שכן הוא כבר חלה מספר פעמים בדלקת ריאות. שם, הוא הלך לעולמו, באווירה חמה ואוהבת. נחסך ממנו מוות מאדישות, המחלה הקטלנית מכל.

דלת סגורה

סביבתו הקרובה – חברי קהילת אדיג'יו הקדוש, המתנדבים של ארגון "נטלה 365" וקציני המשטרה של התחנה הקרובה לכיכר שבה התגורר חלק נכבד מחייו – נכחו ביום שני האחרון בטקס ההלוויה בכנסיית פיוס העשירי שבשכונת באלדואינה שברומא. הקרדינל קונארד קרייבסקי, האחראי על מפעלי הצדקה של האפיפיור, ערך את הטקס, יחד עם הקרדינל ג'ורג' פל, נשיא המועצה הכלכלית של הוותיקן בדימוס, הארכיבישוף ארתור רושה, מזכיר המועצה לעבודת הקודש ועשרות כוהנים אחרים. הקרדינל קרייבסקי בחר בעצמו את המקרא מספר הבשורה על פי לוקס, שבו ישוע מספר את משל אלעזר והעשיר, מכיוון שגם "רוברט תמיד ישן למול דלת סגורה".

לבעוט בכדור

"הוא היה אדם שמח, קורן, הוא תמיד הצחיק את כולם בארוחת הצהריים", נזכר הקרדינל. לכן, הסביר, "הוא תמיד זכה לפינוקים" מכל מי שהכיר אותו. היו מי שאף שילמו על חדר באכסנייה או ארוחה באזורים מסביב לוותיקן שבהם הוא העביר את לילותיו. הוא גרם לאנשים לאהוב אותו. נציגי קהילת אדיג'יו הקדוש סיפרו שהוא אפילו תרם להם חולצות של כמה שחקני כדורגל שהוא שמר במזוודה שלנו. "הוא מאד אהב כדורגל", אמרו.

הוא נולד באופאנו, עיירה במחוז וורונה, בה הוא נקבר ליד הוריו. שם, הוא שיחק בקבוצת הכדורגל "הלאס ורונה", אך הוא נאלץ לקטוע את הקריירה שלו בשל פציעה. חייו של רוברטינו היו מלאים קשיים. החיים ברחוב לא היו בחירה. "לעתים", סיפר אחד המתנדבים, "הוא היה עצוב ועצבני". הוא היה שמח לדעת שכל כך הרבה אנשים רצו להיפרד ממנו, למרות מגבלות ההתקהלות. הוא היה שמח לדעת שהוא לא נחשב ל'פסולת' אנושית, אלא לאדם עם כבוד, עם יופי שאפילו לב פצוע יכול לעורר.

.

25 ינואר 2021, 08:56