צעירים חסרי מעמד חוקי מעלים מחזה מקראי
ערן מלמד - ירושלים
האורות באולם התיאטרון של ה״נוטר דאם״ שבירושלים, הוחשכו והקהל נדם לקראת המחזה שעמד להתחיל.
מיד עולה לבמה האב פיוטר זלסקו, נציג הפטריארך הממונה על נציגות יעקב הצדיק לקתולים דוברי עברית בישראל (חלק מהפטריארכיה הלטינית של ירושלים). האירוע מתחיל. אירוע שכל כולו מוקדש ל-1600 צעירים, חסרי מעמד חוקי בישראל.
בדברי הפתיחה, האב זלסקו מסביר לנוכחים שבשנת 2022, ישנם 1600 ילדים ישראלים, אשר נולדו בישראל, חיו בישראל כל חייהם, הם פוקדים גנים ובתי ספר ישראלים, עברית היא שפתם, אולם ה״חטא״ היחיד שלהם הוא שנולדו להורים מהגרים או מחפשי מקלט, חסרי מעמד חוקי בישראל.
״במהלך שנת הלימודים, הם מוגנים עפ״י חוק – אומר האב זלסקו – אבל עכשיו, במהלך חופשת הקיץ, הם יכולים להעצר ולהיות מגורשים למדינות שאותן הם לא מכירים, את שפתן הם לא מדברים״ והוא מוסיף ״בשם נציגות יעקב הצדיק, אני מבטיח לעשות כל שביכולתי, על מנת להעניק לילדים הללו חיים ׳נורמלים׳, ׳רגילים׳. חיים ללא פחד, בהם יש מקום לחלום על העתיד, בדיוק כמו כל ילד בישראל ובאירופה.״
לו הלכתם בנעליי
שני צעירים עולים לבמה ומכתבים שהם כתבו, דרכם הם מספרים את סיפורים, הוקראו:
״אני ישראלי לכל דבר. אני חוגג את החגים עם חברים, אני אוכל מאכלים ישראליים, אני משחק משחקים של ישראלים [...]״.
במכתב אחר אנו שומעים: ״אם הייתם הולכים בנעלים שלי הייתם יודעים איך זה באמת מרגיש לחיות כמעט כל הזמן בפחד שיתפסו אותך [...]״.
רות - סבתא רבא של דוד המלך
הבמה מוכנה. המחזה עומד להתחיל.
רות, אישה מואבייה (מואב - ממלכה עתיקה, ששכנה בירדן של היום), אלמנה של איש מבני ישראל, מחליטה לא לעזוב את חמותה, נעמי, שהחליטה לעזוב את מואב ולחזור לעיר מוצאה - בית לחם. נעמי מנסה לגרום לרות להישאר במואב, אך רות מתעקשת: " וַתֹּ֤אמֶר רוּת֙ אַל־תִּפְגְּעִי־בִ֔י לְעׇזְבֵ֖ךְ לָשׁ֣וּב מֵאַחֲרָ֑יִךְ כִּ֠י אֶל־אֲשֶׁ֨ר תֵּלְכִ֜י אֵלֵ֗ךְ וּבַאֲשֶׁ֤ר תָּלִ֙ינִי֙ אָלִ֔ין עַמֵּ֣ךְ עַמִּ֔י וֵאלֹהַ֖יִךְ אֱלֹהָֽי" (רות א׳, טז׳).
זרה
רות מגיעה לבית לחם. זרה. מואבייה. אנשים (במחזה) צועקים לעברה: "את מואבייה, את האויב!", אחרים צועקים לעברה "זרה, לכי מכאן!״
כמה פעמים אותו נוער, שצעק את המילים האלה, היה צריך לשמוע את המילים האלה בעודן מופנות אליהם. ישראלים בכל דבר ועניין, מלבד החשוב שבהם - הדרכון.
בניית גשרים
מקורו של פרויקט זה, הממומן על ידי תוכנית ארסמוס האירופית, היה לבנות גשרים בין נוער קתולי דובר עברית לנוער אירופאי. ארבע מדינות היו מיוצגות בפרויקט. שיתוף פעולה ראשון בין נציגות יעקב הצדיק ו-KISI - ילדי האלוהים שרים.
לפי האב זלסקו, מההתחלה היה ברור שהמחזה ״רות״ הולך להיות המחזה שעליו יעבדו. רות – הנוכרייה שנטמעה בחברה הישראלית. "אופציה נפלאה לגעת בסוגיית המעמד המשפטי של אותם צעירים". בדרך זו נולד "מסע המודעות", ביטוי בו השתמש סגן הפטריארך, כדי להסביר את העבודה הקשה, לשכנע את מי שניתן, שאותם ילדים אינם זרים, אלא ישראלים.
מוניקה פֶס, מ-KISI , ממובילות הפרויקט:
"כאשר פרויקט Erasmus+ התחיל ב-2019 ולאחר מכן המשיך ב-2021, היה מדובר בתוכנית לבניית גשרים. מפגש של נוער עם רקע כל כך שונה, סיפורי חיים מארבע מדינות (הולנד, אוסטריה, ישראל, גרמניה) זה בפני עצמו הזדמנות נפלאה לחלוק חיים, לחלוק את האמונה המשותפת. לכל בני הנוער מישראל לא הייתה בעיה לנסוע מכיוון שכולם במעמד תושבות בישראל". מאוחר יותר, מספרת מוניקה, הם הבינו שלרבים מהילדים המשתתפים בתוכנית היו חיים קשים מאוד, שכן ללא תושבות, גם אם הם "מוגנים" מגירוש בזמן הלימודים, בחופשות הקיץ הסכנה קיימת.
יתרה מכך, לאחר סיום הלימודים, אין להם לאן ללכת. ללא תושבות, הם לא יכולים לעבוד או להמשיך במוסדות להשכלה גבוהה.
קטרין טל, רכזת פעילויות הנוער בנציגות יעקב הצדיק: "ההצגה הייתה כלי על מנת להתחבר לקהל. כדי לספר להם את סיפורם של הילדים, שבניגוד לאחרים שמחכים לחופשת הקיץ, הם חוששים ממנה. פחד שיגורשו. תקופת הקורונה הייתה קשה מכיוון שכולם נאלצו להישאר בבית. עבור הנוער שלנו, זו המציאות גם עכשיו".
קייטנה מוזיקלית
על מנת להתכונן להצגה, התכנסה קבוצת הנוער של נציגות יעקב הצדיק, ששמה "פרח המדבר", במנזר דיר ראפת, שליד ירושלים, שם התפללו ועשו חזרות יחדיו.
למרות שמארגני המחנה לא הצליחו למצוא מימון על מנת להביא את הצעירים האירופאים שהשתתפו בתוכנית המקורית, חלק מאותם צעירים הגיעו לישראל על חשבונם, כדי לעזור ולתמוך בעניין.
ההצגה התקיימה ב-3 תאריכים שונים במהלך הקיץ, ואנשים רבים, מכל חלקי החברה הישראלית, בני דתות ואמונות שונות הגיעו לשמוע ולתמוך.
קטרין טל: "אנחנו מקווים לשיתופי פעולה נוספים ואנחנו עובדים קשה כדי למצוא דרכים לתת לילדים האלה עתיד 'נורמלי' הכולל השכלה גבוהה ועבודה".
