הצוואה הרוחנית של האפיפיור בדימוס בנדיקטוס ה-16

הצוואה הרוחנית שלי

בעת שאני מביט לאחור, בתקופה מאוחרת זו בחיי, על עשרות השנים בהן שוטטתי, אני רואה קודם כל על כמה עלי להודות. מעל הכל, אני מודה לאלוהים בעצמו, נותן כל המתנות הטובות, שהעניק לי חיים והנחה אותי במצבים שונים של טעייה. [הוא] שהרים אותי תמיד בעת שהתחלתי למעוד, שתמיד נתן לי מחדש את אור פניו. בדיעבד, אני רואה ומבין שאפילו המקטעים האפלים והמפרכים בנתיב הזה היו למען ישועתי ושהוא הדריך אותי היטב באותם מקטעים.

אני מודה להוריי, שנתנו לי חיים בזמנים קשים ומתוך הקרבה גדולה העניקו לי בית נפלא ומלא אהבה, שזורח כל ימי חיי כאור נוגה עד היום. אמונתו של אבי לימדה אותנו, האחים והאחיות, להאמין ואמונה זו שימשה ביציבות כמצפן בתוך כל הידע המדעי שרכשתי. אדיקותה וטוּבה הרב של אמי נותרו כמורשת עליה אין אני יכול להודות מספיק. אחותי שירתה אותי ללא אנוכיות ובדאגה מלאת טוב במשך עשרות שנים. אחי תמיד סלל עבורי את הדרך בראייתו הצלולה, בנחישותו העוצמתית ובעליזות ליבו. ללא הובלתו וליוויו המתמשכים, לא הייתי מצליח למצוא את הדרך הנכונה.

אני מודה לאלוהים מעומק ליבי על החברים הרבים, גברים ונשים, שהאדון תמיד הציב לצדי. עבור העמיתים לעבודה בכל השלבים בדרכי. על המורים והתלמידים שהוא נתן לי. אני מפקיד את כולם, מתוך הכרת תודה, בטובו. וברצוני להודות לאדון על ביתי היפה למרגלות הרי האלפים הבוואריים, בו יכולתי לראות את הדרו של הבורא עצמו זורח שוב ושוב. אני מודה לתושבי מולדתי על כך שאפשרו לי לחוות את יופייה של האמונה שוב ושוב. אני מתפלל שארצנו תישאר ארץ של אמונה ומבקש מכם, בני ארצי היקרים, לא לתת לאמונתכם להיות מוסחת. לבסוף, אני מודה לאלוהים על כל היופי שהצלחתי לחוות בשלבים השונים של המסע שלי, אבל במיוחד ברומא ובאיטליה, שהפכה לביתי השני.

אני מבקש מחילה מעומק ליבי מכל אלה שעשיתי להם עוול בדרך כלשהי.

את מה שאמרתי קודם לבני ארצי, אני אומר כעת לכל מי שעמד לשירותי בכנסייה: עמדו איתנים באמונה! אל תתבלבלו! לעתים קרובות נדמה כאילו למדע - מצד אחד, מדעי הטבע ומצד שני, למחקר ההיסטורי (במיוחד פרשנות כתבי הקודש) יש תובנות בלתי ניתנות להפרכה המנוגדות לאמונה הקתולית. הייתי עד לשינויים במדעי הטבע לאורך שנים רבות וראיתי כיצד ודאויות לכאורה שנגדו את האמונה התמוססו, והוכיחו את עצמן שאינן מדע אלא פרשנויות פילוסופיות שרק שייכות לכאורה למדע. באופן דומה, בדיאלוג עם מדעי הטבע, למדה גם האמונה להבין טוב יותר את מגבלותיה ואת מהותה. מזה 60 שנה שאני צועד בנתיב התיאולוגיה, בעיקר לימוד כתבי הקודש, וראיתי הנחות יסוד שעליהן לא ניתן לערער לכאורה קורסות עם חילופי הדורות, לאחר שהתבררו כהשערות בלבד: הדור הליברלי (הָרְנָק, יוּלִיכֶר וכו'), הדור האקזיסטנציאליסטי (בּוּלְטְמָן וכו'), הדור המרקסיסטי. ראיתי, ואני רואה, כיצד מתוך סבך ההשערות, צץ הגיון האמונה ומתהווה מחדש. ישוע המשיח הוא באמת הדרך, האמת והחיים - והכנסייה, על כל חסרונותיה, היא באמת גופו.

לבסוף, אני מבקש בענווה: התפללו למעני, כדי שהאדון יקבל אותי אל מעונות הנצח, למרות כל חטאיי וחסרונותיי. תפילתי נישאת, מכל הלב, עבור אלו שנתנו בי את אמונם.

האפיפיור בנדיקטוס ה-16