האפיפיור בתפילת המלאך: כפי שילדים קטנים לומדים ללכת, כך עלינו לתת לאלוהים לקחת אותנו יד ביד
מאת דבורה קסטלאנו לובוב
״קום, חזור לדרך, חזור לעצמך! אני אקח אותך ביד, כמו כשהיית ילד שלמד לעשות את הצעדים הראשונים שלו״, אומר לנו ישוע. אלו הם דבריו של האפיפיור פרנציסקוס במהלך הדרשה לפני תפילת המלאך של יום ראשון בנוכחות מאמינים רבים שהתאספו בכיכר פטרוס הקדוש.
האב הקדוש אמר את מילות הנחמה האלה בעת שהדגיש את כוחו המופלא של האדון להחזיר אותנו, גם כשהכל נראה אבוד, בעת שנשא את הדרשה על בשורת היום. ביום ראשון זה, קטע הבשורה מספר לנו על תחיית המתים של אלעזר, אחרון הניסים של ישוע המסופר לפני חג הפסחא.
״לכן אנו יכולים לומר שאנו בשיאם של ה״אותות״ שלו, כאשר ישוע מחזיר את ידידו היקר אלעזר לחיים, גם כשנראה שאין כל תקווה״, כך אמר.
ישוע מעניק חיים, גם כאשר נראה שהתקווה אבדה
ישוע, הדגיש האפיפיור, נותן חיים גם כשנדמה שאין עוד תקווה.
האב הקדוש נזכר כמה קל להרגיש חוסר תקווה, או לפגוש אנשים שוויתרו על התקווה: בגלל אובדן כואב, מחלה, אכזבה מרה, עוול או בגידה, טעות חמורה שנעשתה. ברגעים אלה, אמר, החיים נראים לעתים קרובות כמו קבר סגור, שבו הכל חשוך, ומסביב רואים רק צער וייאוש.
עם זאת, ישוע, היום, אומר לנו שאין זה כך.
במקום זאת, ציין האפיפיור, ישוע מתעקש שברגעים קשים אלה, אנחנו לא לבד.
״להיפך״, מזכיר האב הקדוש, ״דווקא ברגעים אלו הוא קרוב יותר מתמיד על מנת להחזיר אותנו לחיים״.
אל תימחצו ממשקלן של הרגשות השליליים
ישוע, אמר האפיפיור פרנציסקוס, מזמין אותנו להמשיך להאמין ולקוות, לא ״לאפשר לעצמנו להימחץ בידי רגשות שליליים״. במקום זאת, הוא אומר לנו לא להתייאש מ״הכאב, מהטעויות ואפילו מהכישלונות״, ולא ״להחביא אותם בפנים, בחדר חשוך, בודד וסגור״.
ובאשר לאלעזר, אמר האפיפיור, ישוע חוזר ואומר בפני כל אחד מאיתנו: ״קום, חזור לדרך, חזור לעצמך! אני אקח אותך ביד, כמו כשהיית ילד שלמד לעשות את הצעדים הראשונים שלו.״
אל תיכנעו לפסימיות או לפחד המשתק
״הורידו את התכריכים המגבילים אתכם, אל תיכנעו לפסימיות המדכאת, לפחד המבודד, לייאוש שנגרם מזיכרון החוויות הרעות, לפחד המשתק״, אמר האפיפיור.
במיוחד כשאנו מתקרבים לחג הפסחא, האפיפיור פרנציסקוס דוחק במאמינים לחזור ולקרוא בפרק 11 של הבשורה עפ״י יוחנן, ואמר שזה יעשה לנו טוב.
הבה נפקיד עצמנו בידיו
האפיפיור הודה שסביר להניח שאנו נושאים בליבנו מועקה כלשהי או סבל כלשהו, ״שנראה כי הוא מוחץ אותנו״. מסיבה זו בדיוק, הוא דחק בנו לצאת ולפגוש את ישוע, שהוא קרוב.
״ובהמשך, כמראות קטנות של אהבת האלוהים״, המשיך לשאול, ״האם אנו מצליחים להאיר את הסביבה שבה אנו חיים באמצעות מילים ומחוות של חיים? האם אנו מעידים על התקווה והשמחה של ישוע?״
בטרם הוביל את תפילת המלאך, סיכם האפיפיור פרנציסקוס בתפילה ש״מרים, אם התקווה, תחדש בנו את השמחה שלא להרגיש לבד ואת הקריאה להכניס אור אל החושך המקיף אותנו״.
