יום שני לביקור האפיפיור ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו
מאת כתב הוותיקן ניוז
את היום השני לביקור האפוסטולי, פתח האפיפיור בעריכת סעודת האדון בשדה התעופה נְדוֹלוֹ שבקינשאסה. עפ״י הרשויות, השתתפו במיסה למעלה ממיליון מאמינים.
סעודת האדון
סעודת האדון, נערכה עפ״י המנהג הזאירי, בו נוסח סדר סעודת האדון הרומי מותאם לתרבות המקומית.
בדרשתו התייחס האפיפיור לקטע הבשורה שנשמע בסעודת האדון (עפ״י יוחנן), שם מסופר על ישוע שמתגלה לתלמידים לאחר תחייתו.
האפיפיור נזכר בשתי המילים שאמר ישוע לתלמידיו: ״שלום לכם״. מילים אילו, הדגיש האפיפיור היו ״מתנה״ שאפשרה להם להשאיר את העבר מאחור ולהמשיך הלאה.
פרנציסקוס הזמין את הנוכחים לשים את עצמם במקומם של התלמידים.
״באותו יום הם נבהלו לחלוטין משערוריית הצלב, פצועים מבפנים מכך שברחו ונטשו את ישוע, מבוהלים מהדרך שבה חייו הסתיימו וחששו שחייהם יסתיימו באותו אופן״, אמר. ״הם הרגישו אשמים, מתוסכלים, עצובים ומפוחדים... עם זאת, ישוע בא ומכריז על שלום, אפילו שתלמידיו היו מלאי עצב וחסרי תקווה.״
ישוע, אמר האפיפיור, מכריז על החיים, אפילו כשתלמידיו הרגישו מוקפים במוות.
לאחר מכן, פנה האב הקדוש אל המאמינים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו ועודד אותם לשאול כיצד הם יכולים לטפח ולשמר את השלום של ישוע.
״אחים, אחיות, כשאשמה ועצב מציפים אותנו, כשדברים לא הולכים כשורה״, הרהר האפיפיור, ״אנחנו יודעים לאן להביט: אל פצעיו של ישוע, שמוכן תמיד לסלוח לנו באהבתו האינסופית והפצועה.״
פרנציסקוס הביע את תקוותו שכל מי שנושא משאות כבדים בליבו, יהיה משוחרר.
״מי ייתן ותהא זו עת טובה לכולם במדינה זו, שקוראים לעצמכם נוצרים אך עוסקים באלימות״, אמר. ״האדון אומר לכם: 'הניחו את נשקיכם, אמצו את הרחמים״.
את דרשתו סיים האפיפיור בתפילה שדברי האדון ישמעו בדממת ליבנו.
די לטבח!
לאחר סעודת האדון שב האפיפיור לנונציאטורה ובשעות אחה״צ נפגש עם קורבנות מעשי האלימות המתרחשים במזרחה של המדינה.
״לבי נמצא היום במזרחה של המדינה העצומה הזו. אנשים בה נאנסים ונרצחים בזמן שהעסקים שגורמים לאלימות ולמוות ממשיכים לשגשג! זה מספיק! הפסיקו להתעשר על גבם של החלשים ביותר, הפסיקו להתעשר ממשאבים ומכסף המוכתמים בדם!״
מילים מלאות כאב נשא האפיפיור במפגש עם הקורבנות הרבים שבאו למפגש.
קורבנות גל השנאה, המוזן מסכסוכים אתניים ואינטרסים כלכליים, שהגיעו מחבלי ארץ שונים במדינה, נאספו מול האב הקדוש ועדויותיהם נשמעו. לאחר כל עדות, כלי של שנאה מוצב תחת הצלב שליד האפיפיור.
דברים שנשא אמר פרנציסקוס: ״השנאה והאלימות לעולם אינם מקובלים, לעולם אינם מוצדקים, לעולם אינם נסבלים, ובמיוחד עבור הנוצרים. שנאה מייצרת רק עוד שנאה ואלימות, לעוד אלימות״, כך אמר. ״להטיף לשנאה זה חילול הקודש, והשנאה תמיד משחיתה את לב האדם.״
בעודי משתחווה בכבוד בפני הסבל של רבים כל כך, ברצוני לבקש מכולם להתנהג כפי שאתם הצעתם לנו, עדים אמיצים, שיש להם את האומץ לפרוק את הלב מנשקו.
האפיפיור קרא לתושבי המדינה שלא להתייאש ולהמשיך בבניית מדינתם ועתיד טוב יותר.
הפיוס הוא צורך, הדגיש והוא פנה לכולם בבקשה שילמדו לסלוח אחד לשני ולחדול ממלחמות ומסכסוכים. ״רק הסליחה פותחת את דלתות המחר, כיוון שפותחת דלתות לצדק חדש, ומבלי לשכוח, שוברת את מעגל הנקמה.״
התקווה אף היא נחוצה. התקווה במשיח, כך אמר, ״עימו כל קבר יכול להפוך לעריסה, כל גולגותא לגן הפסחא. עם ישוע נולדת ונולדת מחדש התקווה: עבור אלה שסבלו מהרוע ואפילו עבור אלו שביצעו אותו.״
לסיום, טרם תפילת ״אבינו שבשמיים״ והברכה האפוסטולית, פנה האפיפיור בקריאה נרגשת למען כל אישה תכובד, תהא מוגנת ומוערכת. ״אלימות נגד אישה ונגד אימא היא נגד אלוהים עצמו, שמאישה, מאימא, היה לאדם.
