פרנציסקוס: הודות לרוח הקודש, האמונה היא תמיד צעירה, לעולם לא פריט מוזאוני
מרקו גרה – הוותיקן
למדו וזכרו: האפיפיור פרנציסקוס, טרם תפילת מלכת השמיים, מתבונן על הבשורה של היום כדי להדגיש את המשמעות העמוקה יותר של חגיגות חג השבועות. בדבריו הוא מביט על דברי ישוע לשליחים: ״רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁהָאָב יִשְׁלַח לָכֶם בִּשְׁמִי, הוּא יְלַמֵּד אֶתְכֶם הַכֹּל וְיַזְכִּיר לָכֶם כָּל מַה שֶּׁאֲנִי אָמַרְתִּי לָכֶם.״
זה מה שהרוח עושה: מלמד וזוכר את דברי המשיח. הבה נהרהר בשתי הפעולות הללו, ללמד ולזכור, כי כך הוא מביא את בשורת ישוע אל ליבנו.
לחדש את חווית האמונה
פרנציסקוס מתעכב על הפעולה הראשונה של רוח הקודש, זו של ההוראה, מעשה המחדש את חווית האמונה ומגשר על מרחקים:
הוא עוזר לנו להתגבר על מכשול הריחוק בחוויית האמונה. למעשה, עלול להתעורר הספק שבין הבשורה לחיי היומיום יש מרחק רב: ישוע חי לפני אלפיים שנה, היו זמנים אחרים, מצבים אחרים, ולכן הבשורה נראית מיושנת, נראה שהיא לא יכולה לדבר על היום-יום שלנו, עם כל הצרכים והבעיות. השאלה הזו עולה גם אלינו: מה יכולה הבשורה לומר בעידן האינטרנט ובעידן הגלובליזציה? איך המילים הללו יכולות להשפיע?
רוח הקודש - מדגיש האפיפיור - עוזרת לנו לענות על שאלות אלו ו״הוא מומחה בגישור על פערים, הוא מלמד אותנו להתגבר עליהם. הוא זה שמחבר את הוראתו של ישוע עם כל תקופה ולכל אדם״. מסיבה זו הופכת רוח הקודש למצפן לנפשם של כל המאמינים, ״עימו דברי המשיח חיים״ ו״באמצעות כתבי הקודש הוא מדבר אלינו ומנחה אותנו בהווה״:
רוח הקודש אינה חוששת מחלוף המאות; להיפך, היא גורמת למאמינים להיות קשובים לבעיות ולאירועים של זמנם. רוח הקודש, למעשה, כשהוא מלמד, מעדכן: הוא שומר על האמונה צעירה תמיד. אנחנו מסתכנים להפוך את האמונה לפריט מוזיאוני, זה הסיכון! במקום זאת, הוא מעדכן אותה, היא תמיד מתאימה לעכשיו, האמונה מעודכנת: זו הפעולה שלו. מכיוון שרוח הקודש אינה קשורה לתקופות או לאופנות חולפות, אלא מביאה את המציאות העכשווית של ישוע הקם והחי.
לזכור להחזיר את ישוע אל הלב
האפיפיור ממשיך להדגיש את עבודת רוח הקודש, ומדגיש את פירות פעולתה השנייה הקשורה לחג השבועות, כלומר לזכור. הנה הפועל השני - מסביר האפיפיור פרנציסקוס - לזכור, כלומר להחזיר ללב: הרוח מחזירה את הבשורה ללבנו:
זה קורה לגבי השליחים: הם הקשיבו לישוע פעמים רבות, אך הם הבינו אותו מעט. אותו דבר קורה לנו. אבל מחג השבועות ואילך, עם רוח הקודש, הם זוכרים ומבינים. הם מקבלים את דבריו כנעשו במיוחד עבורם ועוברים מידיעה חיצונית, ידיעה הנובעת מזיכרון, לקשר חי, לקשר שבטוח בעצמו, שמח עם האדון. הרוח היא שעושה זאת, אשר גורמת ל״שמועות״ להפוך להכרות אישית עם ישוע, הכרות שנכנסת ללב. כך משנה הרוח את חיינו: הוא גורם למחשבותינו להפוך למחשבותיו של ישוע . ואת זה הוא עושה בכך שהוא מזכיר לנו את דבריו, מביא את דברי ישוע היום ללבנו.
לפי פרנציסקוס, זו הסיבה לפיה יש צורך לפנות לרוח כדי להימנע מאמונה שעלולה להפוך לשכחה גם בגלל קשיי החיים:
אה, פעמים רבות האמונה הופכת למזכרת ללא זיכרון: הזיכרון הוא דבר חי והזיכרון החי מובא על ידי הרוח. ואנחנו - אנחנו מנסים לשאול את עצמנו - האם אנחנו נוצרים שכחנים? אולי די בנסיבות כאלה או אחרות, במאמץ, במשבר כדי לשכוח את אהבתו של ישוע ולתת לספק ולפחד שלנו לחלחל פנימה? זהירות! אנו נזהרים לא להפוך לנוצרים שכחנים. התרופה היא לקרוא לרוח הקודש. בואו נעשה זאת לעיתים קרובות, במיוחד ברגעים חשובים, לפני החלטות קשות ובמצבים קשים.
לקחת בידיים את הבשורה כדי לקרוא לרוח
עם המודעות הזו, הבשורה הופכת אפוא לכלי חשוב מאוד בתקשורת עם רוח הקודש, האפיפיור מפציר במאמינים בכיכר להתלוות אליו בתפילה המופנית לרוח:
הבה ניקח את הבשורה ביד ונזמין את הרוח. אנו יכולים לומר כך: ״בוא, רוח הקודש, הזכר לי את ישוע, האר את ליבי״. זוהי תפילה יפה: ״בוא, רוח הקודש, הזכר לי את ישוע, האר את ליבי״. נגיד את זה ביחד? ״בוא, רוח הקודש, הזכר לי את ישוע, האר את ליבי״. לא שמעתי, אולי אני חירש... בואו נגיד ביחד: ״בוא רוח הקודש, הזכר לי את ישוע, האר את לבי״. לאחר מכן, בואו נפתח את הבשורה ונקרא קטע קטן, לאט. והרוח תגרום למילים לדבר אל חיינו. יהי רצון שמרים העלמה, המלאה ברוח הקודש, תבעיר בנו את הרצון להתפלל אליו ולקבל בברכה את דבר האלוהים.
קריאה חדשה למען אוקראינה
בסיום תפילת המלכת השמיים, האפיפיור פרנציסקוס קרא מחדש לסיום המלחמה באוקראינה, כמו כן הביע שביעות רצון מהפסקת האש בתימן והביע את כאבו אל מול קורבנות השיטפונות בברזיל. בדבריו התייחס האפיפיור גם לדייגים ולעובדים שנענשו על ידי הגידול בעלויות עקב הסכסוך. לבסוף, התייחס האפיפיור להכרזתם כמבורכים של שני שוהדים קפוצ'ינים: האב לאונרד מלקי והאב תומאס ג'ורג' סאלח, אתמול בביירות, לבנון.
