האפיפיור: ללמוד לתת עדות על המשיח גם בחולשת הזיקנה
טיציאנה קמפיזי – הוותיקן
השבוע בחר פרנציסקוס בדו-שיח בין ישוע לשמעון כיפא, המופיע בסוף הבשורה עפ״י יוחנן, כדי לפתוח את קבלת הקהל החמש עשרה בנושא הזיקנה. בפרק זה ישוע שואל את שמעון כיפא שלוש פעמים ״הַאִם אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי?״, ואז מגלה לו את הדרך שבה יסתיימו חייו. דו-שיח ממנו מנסח האפיפיור שאלות שונות ומזמין את כולם לחשבון נפש. איך מערכת היחסים שלנו עם המשיח? האם היא פתוחה, גלויה, ישירה, אמיתית באופן אנושי, כמו זה שבין ישוע לפטרוס? או שמא היא מנותקת ולמעשה היא ״מסע מופשט של האמונה, שבו אנחנו במרכז, נטועים בעולם״? האפיפיור מזהיר שלא זו דרכו של ישוע: ״הוא מתנהג כאדם, הוא מדבר אלינו כאדם, אלוהים-אדם. עם חמלה, עם ידידות, עם קרבה״, ״הוא לא כמו שמופיע בתמונות המתקתקות״, אולם הוא ״קרוב אלינו״.
בעקבות ישוע בתקופה של שבריריות וסוף החיים
פרנציסקוס מתעכב על ניתוח השיחה בין ישוע לפטרוס, על הזיקנה ועל החיים, על תקופת העדות. ״כשהיית צעיר היית עצמאי, וכשתזדקן כבר לא תהיה כל כך אדון לעצמך ולחייך״ זה כאילו ישוע אומר לפטרוס, מסביר האפיפיור באירוניות גם על מצבו הבריאותי שלו, שהוא יאלץ לנוע בכיסא גלגלים. האפיפיור קורא לנו לקבל את מחלות הזיקנה ואת אובדנו של כוח הנעורים, אבל להמשיך להיות עדים למשיח ״גם בחולשה, בחולי ובמוות.״ והוא מצטט את הקדוש איגנטיוס מלויולה: ״כמו בחיים, גם במוות עלינו להעיד כתלמידיו של ישוע״. ואז הוא מציין ש״סוף החיים חייב להיות סוף החיים כתלמידים: כתלמידיו של ישוע ״וכי״ האדון תמיד מדבר אלינו בהתאם לגילנו. ״משמעות האזהרה של ישוע לפטרוס, מפרט פרנציסקוס, היא שבהמשך ״הוא יצטרך ללמוד לאפשר לעצמו להיות מונחה ולהתעצב ״בידי שבריריות, חוסר אונים, ותלות באחרים״ .
הדבקות בישוע ממשיכה תמיד הלאה, מתקדמת: בבריאות טובה, בבריאות לקויה, כעצמאים, עם מוגבלות. לעקוב אחר ישוע זה חשוב: ללכת אחרי ישוע תמיד, ברגל, בריצה, לאט, בכיסא גלגלים, אבל ללכת תמיד בעקבותיו.
שיח זה בין ישוע לפטרוס הוא שיעור יקר ערך לכל התלמידים, לכולנו המאמינים. וגם לכל הקשישים. אנו לומדים כיצד מתוך השבריריות שלנו יש לבטא את העקביות של מתן עדות לחיים שלנו במצב בו החיים המופקדים במידה רבה בידי אחרים, תלויים במידה רבה ביוזמתם של אחרים.
נאמנות לאהבה
ואם ״ בחולי, בזיקנה, התלות גדלה ואנחנו כבר לא עצמאים כבעבר״, מציין האפיפיור, ״גם האמונה מבשילה שם, ישוע איתנו גם שם. עושר האמונה, המלאה בחוכמת חיים, זורם אף הוא לשם״. אך עלינו להביט היטב: כאשר אנו מוצאים את עצמנו חלשים, האם יש לנו רוחניות המסוגלת לפרש את התקופה הזו בחיים ״המופקדת בידי אחרים, ולא בעצמאותינו״? ״איך נישאר נאמנים, לאהבה שהובטחה, לצדק המבוקש, בזמנים של שבריריות, בזמנים של תלות, של פרידה, בזמן שאנו מתרחקים מלעמוד במרכז?״ לא דבר קל, מציין האפיפיור..
הפיתוי להישאר במרכז
זהו זמן של ניסיון, תקופת הזיקנה, שבו יש את הפיתוי הזה ה״אנושי מאוד, ללא ספק, אבל גם ערמומי מאוד, לשמר״ את מרכזיותו של האדם, מוסיף פרנציסקוס. אבל ״לפעמים צריך להצטמצם, צריך לקטון״, לקבל את זה שהזיקנה מצמצמת את המרכזיות. עם זאת, אומר האפיפיור, יהיו דרכים אחרות להתבטא, לקחת חלק מהמשפחה, מהחברה. כאשר פטרוס, לאחר שדיבר עם ישוע, ראה את יוחנן עוקב אחריהם, הוא שאל את האדון: ״והוא?״, נראה שהוא מתכוון - מבהיר האפיפיור - ״האם הוא באמת חייב להישאר ב׳שלי׳? האם זה צריך לתפוס את השטח 'שלי'? האם הוא יהיה היורש שלי? אלו שאלות חסרות תועלת, שאינן עוזרות. ״התשובה של ישוע לפטרוס היא כנה ואפילו קשה:״ 'מה זה משנה לך?' אתה דואג לחיים שלך, למצבך הנוכחי ולא מכניס את האף לחיים של אחרים. 'מה זה משנה לך? אתה הולך אחרי' ״. זה חשוב, מדגיש האפיפיור,״ בעקבות ישוע, בעקבות ישוע בחיים ובמוות, בבריאות ובחולי, בחיים בתקופות של שיגשוג ועם הרבה הצלחות וגם כשהחיים קשים ״. כאשר אנו רוצים לשים את עצמנו בחייהם של אחרים, ישוע עונה: ״מה זה משנה לך? עקוב אחרי״.
הקשישים לא צריכים לקנא בצעירים שעושים את דרכם, שתופסים את מקומם, שמחזיקים מעמד יותר זמן מהם. נאמנותם לאהבה מושבעת, נאמנותם לאמונה, גם בדרכם לסוף החיים, הם שמעניקים לקשישים את תואר הכבוד בקרב הדורות הבאים ולהכרת תודה מצד האדון. הם לומדים להיפרד: זו חכמת הקשישים. אבל להיפרד יפה, היזהרו, בחיוך, להיפרד מהחברה, להיפרד מהאחרים.
הפרידה של הקשישים
חיי הקשישים הם פרידה, איטית אך משמחת, מסכם האפיפיור, הקשישים צריכים להיות מסוגלים לומר: ״חייתי את החיים, זו המשפחה שלי; חייתי את חיי, חטאתי אבל עשיתי גם טוב״. והחלק הטוב ביותר בחיי הקשישים יהיה גם ״תקופת החיים הזו המאופיינת בחוסר פעילות כפוי, שמורכבת מהתבוננות נרגשת והקשבה נלהבת לדבר האדון״, מסכם פרנציסקוס וממליץ להקשיב לקשישים, לעזור להם על מנת ש״יוכלו לחיות ולבטא את חוכמת החיים שלהם״, ושיוכלו לתת לנו את מה שיפה וטוב״. וכן עודד את הקשישים להסתכל תמיד על הצעירים בחיוך, כי הם ימשיכו את שנזרע או נעשה.
בברכותיו למאמינים, בתום קבלת הקהל, האפיפיור נזכר בפגישה שיפתח היום אחר הצהריים בוותיקן עם משפחות מרחבי העולם וכן בחג הלב הקדוש של ישוע, שיחול ביום שישי הקרוב. כן מחשבותיו של האפיפיור הופנו אל הטרגדיה שפקדה את אפגניסטן, בעקבות רעידת אדמה שגבתה מאות קורבנות, אל כאבו העם האוקראיני הנשכח ואל ההרג הטראגי של שני נזירים ישועיים במקסיקו.
