האפיפיור: באוכריסטיה ישוע משביע אותנו בנוכחותו
מאת לינדה בורדוני
האפיפיור פרנציסקוס הזכיר ביום ראשון למאמינים שהאדון, הנוכח באוכריסטיה, לוקח כל אחת ואחד מאיתנו לליבו, דואג לנו ומספק את הצורך שלנו למזון, חברות, נחמה.
את דבריו נשא האפיפיור, טרם תפילת המלאך, בפני עולי הרגל הרבים שהתאספו לרגל התפילה, בכיכר פטרוס הקדוש. פרנציסקוס ציין כי ביום ראשון זה, ה- 19 ביוני, מצוין חג גופו ודמו של המשיח באיטליה ובמדינות רבות אחרות.
האוכריסטיה ״נוסדה במהלך הסעודה האחרונה״, הוא הסביר, ״והיתה כיעד של מסע שלאורכו קבע אותה ישוע באמצעות כמה סימנים, ובעיקר ריבוי הלחם״ המסופר בבשורה של היום (לוקס 9: 11- 17).
כל אחד יכול לחוות את תשומת ליבו האוהבת של האדון
הוא נזכר כיצד ישוע דאג לקהל העצום שהגיע בעקבותיו על מנת להקשיב לדבריו ולהשתחרר מרעות שונות, וכיצד הוא מברך על חמש ככרות לחם ושני דגים, בוצע אותם, התלמידים מחלקים אותם, ו״הַכֹּל אָכְלוּ וְשָׂבְעוּ.״
באוכריסטיה, אמר האפיפיור, ״כולם יכולים לחוות את תשומת הלב האוהבת והקונקרטית הזו של האלוהים״.
ישוע דואג לכל
האפיפיור פרנציסקוס הרהר כיצד נס הלחם והדגים אינו מתרחש בצורה מושכת עין, אלא כמעט בסתר, ״הלחם מוכפל בעוברו מיד ליד״.
כשההמון אוכל, כך אמר, הם מבינים שישוע דואג לכל: ״זהו האלוהים הנוכח באוכריסטיה.״
האוכריסטיה אינה רחוקה מחיי היום-יום
האפיפיור אמר כי ״לפעמים קיימת סכנה להגביל את האוכריסטיה לממד מעורפל, אולי זוהר ומבושם בקטורת, אך מרוחק למדי ממצוקת חיי היומיום״, אך למעשה, הסביר, ״האדון לוקח את כל צורכינו לליבו, החל מדבר הבסיסי ביותר.״
האפיפיור אמר שיש סביבנו רעב לאוכל, אבל גם לחברות, נחמה, חברות, הומור טוב, תשומת לב.
״אנו מוצאים זאת בלחם האוכריסטי - תשומת הלב של המשיח לצורכינו וההזמנה לעשות את אותו הדבר כלפי מי שנמצאים לצידנו. אנחנו צריכים לאכול ולהאכיל אחרים״, אמר.
באוכריסטיה ניתנים חייו עבור כל אחד מאיתנו
האפיפיור פרנציסקוס המשיך והסביר כי ״עם זאת, בנוסף לאכילה, איננו יכולים לשכוח לשבוע״.
הוא אמר שלא רק שעלינו להזין את עצמנו, ״אנחנו צריכים גם לשבוע, לדעת שהתזונה ניתנת לנו מתוך אהבה״.
ישוע, כך המשיך, לא רק נותן לנו עזרה להתקדם, אלא הוא נותן לנו את עצמו: ״הוא הופך את עצמו לשותף שלנו לנסיעה, הוא נכנס לעניינינו, הוא מבקר אותנו כשאנחנו בודדים, מחזיר לנו את תחושת ההתלהבות. ”
״כך הוא משביע אותנו, זה נותן לנו את ה״עוד״ הזה שכולם מחפשים - נוכחות האדון! שכן בחום נוכחותו, חיינו משתנים. בלעדיו הכל באמת היה אפור״.
״בהשתחוויה לגופו ודמו של המשיח, הבה נבקש ממנו בליבנו: ״אדון, תן לי את הלחם היום-יומי הזה על מנת שאוכל ללכת קדימה, והשבע אותי בנוכחותך!״
