האפיפיור: הקדושה אינה גבורה אישית כי אם אהבה ושירות הזולת

מאת אדריאנה מזוטי

בחזיתה של בזיליקת פטרוס הקדוש, בבוקר שטוף שמש, האפיפיור פרנציסקוס ערך את סעודת האדון ואת טקס ההכרזה על עשרה קדושים חדשים. הקרדינל מרצ'לו סמררו, ראש המועצה להכרה בקדושים, מציג כל אחת ואחד מהם בקצרה. שמותיהם: טיטוס ברנדסמה, לזארו המכונה Devasahayam, סזאר דה בוס, לואיג׳י מריה פאלאצולו, ג׳וסטינו מריה רוסולילו, שארל דה פוקו, מרי ריבייה, מריה פרנצ׳סקה של ישוע רובאטו, מריה של ישוע סאנטוקנלה, ומריה דומניקה מנטובאני. אלפים ממדינות ויבשות שונות הגיעו לרומא כדי לחגוג את ההכרזה, עמאים, מקודשים וכוהנים. כל שם שהוכרז התקבל במחיאות כפיים סוערות. בכיכר נכח גם נשיא הרפובליקה האיטלקית, סרג'ו מטרלה.

האפיפיור פרנציסקוס, היום בטקס ההכרזה

נוצרי הוא מי שחי את מצוות האהבה

תמונות הקדושים החדשים מוצגות על חזית הבזיליקה, ביום בו הכנסייה מכבדת אותם, את הכבוד שמעולם לא חיפשו בחייהם, בהעדפתם לשרת.

בדרשתו הסביר האפיפיור (אנ׳) מה זה אומר להיות נוצרי על ידי הצבת דברי ישוע במרכז הירהורו: ״ אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה; כְּמוֹ שֶׁאָהַבְתִּי אֶתְכֶם כָּךְ גַּם אַתֶּם אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה״. הקריטריון הבסיסי להבנה האם אנו תלמידיו, הוא אומר, הוא מצוות האהבה שיש לה שני יסודות מהותיים: ״אהבת ישוע אלינו - כמו שאהבתי אתכם, והאהבה שהוא מבקש מאיתנו לחיות – כך גם אתם אהבו זה את זה״.

אלוהים אהב אותנו קודם

פרנציסקוס מבחין שישוע נותן לתלמידיו את מצוותיו ערב ייסוריו באווירה, שבתוך חדר הסעודה האחרונה, הייתה צריכה להיות ״מלאה ברגשות ובדאגה״: האדון עומד לעזוב את שלו ואחד מהם יהיה זה  שיבגוד בו.

אנו יכולים לתאר לעצמנו איזה כאב נשא ישוע בנשמתו, איזו חשכה התעבתה על לב השליחים, ואיזו מרירות בראותו את יהודה, שלאחר שקיבל את הפרוסה שטבל האדון עבורו, יצא מהחדר כדי להיכנס לליל הבגידה. ודווקא בשעת הבגידה, ישוע מאשר את אהבתו לצאנו. כי זה העיקר בחושך ובסערות שבחיים: האלוהים אוהב אותנו.

חפשו קדושה בחיי היום-יום

אהבת האל היא הדבר ממנו מתחיל הכל, מדגיש האפיפיור. המרכז בחיים הנוצריים הוא לא ״המיומנויות שלנו ויכולתנו, אלא אהבת החינם של האל, אשר אינה מותנית בדבר״. בעוד שהעולם גורם לנו להאמין שאנחנו שווים רק אם אנחנו מייצרים, הבשורה אומרת לנו ״אמת החיים: אנחנו נאהבים״. זה ערכנו, מדגיש האפיפיור. בבסיס היותנו נוצרים, אין דבר פרט ל״פליאה של להרגיש נאהב״. ופרנציסקוס מצטט את הנרי נוון, מורה רוחני עכשווי שכותב: ״בטרם ראה אותנו אדם כלשהו, ראו אותנו העיניים האוהבות של האלוהים.״ אמת זו גם משנה את הרעיון שיש לנו לעתים קרובות על הקדושה:

לפעמים, על ידי התעקשות יתרה על המאמץ שלנו לעשות מעשים טובים, יצרנו אידיאל של קדושה המושתת מדי על עצמנו, על גבורה אישית, על היכולת להסתפק במועט, על הקרבה עצמית כדי לזכות בפרס. לעיתים הדבר גובל בחזון פלגיאני (של פֶּלָגְיוּס, ה.מ) מדי של החיים, של הקדושה. כך הפכנו את הקדושה למטרה בלתי מושגת, הפרדנו אותה מחיי היום-יום במקום לחפש אותה ולאמץ אותה בחיי היום-יום, באבק הדרכים, במצוקות החיים הקונקרטיות וכפי שאמרה הקדושה תרזה מאווילה לאחיותיה: ״בין סירי המטבח״.

כך גם אתם אהבו זה את זה

האפיפיור פרנציסקוס ממשיך בהתייחסו לחלק השני של הציווי החדש: ״כָּךְ גַּם אַתֶּם אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה״ ומציין שמילים אלו אינן רק הזמנה לעשות כדוגמת ישוע, אלא מצביעות על כך שרק בזכות אהבתו ובזכות רוחו שנתן לנו, גם אנחנו יכולים לאהוב את האחים והאחיות שאנו פוגשים. והוא שולף מהשרוול:

בגלל שאנחנו אהובים יש לנו את הכוח לאהוב. בדיוק כמו שאוהבים אותי, אני יכול לאהוב. תמיד, האהבה שאני נותן מתאחדת עם זו של ישוע עבורי: ככה זה. כמו שהוא אהב אותי, כך אני יכול לאהוב. זה כל כך פשוט, החיים הנוצריים, זה כל כך פשוט! אנחנו עושים את זה יותר מסובך, בהרבה דברים; אבל זה כל כך פשוט...

לאהוב זה לשרת

אבל על מה עומדת האהבה? האפיפיור פרנציסקוס מציין שלפני שנתן את המצווה, ישוע רחץ את רגליהם של השליחים ולאחר מכן מת על הצלב. והוא ממשיך ומסביר שלאהוב פירושו לשרת ״כלומר, לא לשים את האינטרסים האישיים במקום הראשון״, ו״לחלוק את הכשרונות והמתנות שאלוהים נתן לנו״. לחיות את רוח השירות זה לשאול את עצמך בדברים היום-יומיים ״מה אני עושה למען הזולת?״ והוא מדגיש את חשיבות הקונקרטיות:

לגעת ולהסתכל, לגעת ולהסתכל על בשרו של המשיח הסובל באחינו ואחיותינו. זה חשוב מאוד. זה משמעות נתינת החיים.

קדושה: לחיות את הייעוד של האדם במלואו

האפיפיור ממשיך בהתייחסו לאיגרת ״שימחו וגילו״ (אנ׳),  המתארת ​​ממה מורכבת הקדושה:

הקדושה אינה מורכבת מכמה מחוות הרואיות, אלא מהרבה אהבה יומיומית. ״האם את אישה מקודשת? אתה איש מקודש? - יש הרבה, היום, כאן -. אם אתם מקודשים, תהיו קדושים על ידי שמחה בחיי השירות. האם את נשואה? האם אתה נשוי? תהיו קדושים על ידי אהבה ודואגה לבעל או לאישה, כפי שעשה המשיח עם הכנסייה. האם את עובדת? האם אתה עובד? תהיו קדושים בעשיית עבודתך ביושר ובמיומנות, בשירות אחיך ועל ידי מאבק למען הצדק למען חברייך, כדי שלא יישארו מובטלים, כדי שתמיד תהיה להם הכנסה מספקת. האם את/ה הורה או סבתא או סבא? תהיו קדושים על ידי כך שתלמדו את הילדים בסבלנות ללכת בעקבות ישוע. תגיד לי: אתה בעל סמכות? וכאן יש כל כך הרבה בעלי סמכות! ואני שואל אותך: האם אתה בעל סמכות? הֱיֵה קדוש על ידי מאבק למען הכלל וויתור על האינטרסים האישיים שלך״. זוהי דרך הקדושה, כל כך פשוטה! תמיד לראות את ישוע בזולת.

הבה ננסה גם להקדיש את עצמנו לבשורה

פרנציסקוס חוזר בדבריו אל הגברים והנשים המוכרזים היום כקדושים, כדי לאשר שהם אכן חיו בקדושה בדרך זו: ״מאמצים בהתלהבות את ייעודם – ככוהן דת, כמקודשת, כעמאי- הם הקדישו את חייהם לבשורה״. והוא פונה בקריאה: ״הבה ננסה גם: הדרך לקדושה אינה סגורה, היא אוניברסלית ומתחילה בטבילה.״ כל אחד מאיתנו נקרא לקדושה, ״קדושה ייחודית, שאיננה העתק״. לאלוהים יש תוכנית מקורית לכל אחד, אומר האפיפיור ומסכם: ״לכו עם החלום הזה בשמחה״.