האפיפיור: האנשים צמאים לשלום, לא לתוקפנות הילדותית של שליט כלשהו
מאת רובין גומס
ביום שבת, 2 באפריל, החל האפיפיור את ביקורו האפוסטולי, בן היומיים, ה-36 בכהונתו.
בנאומו הראשון על אדמת מלטה, בעיר הבירה וָלֵטָה, פנה האפיפיור לרשויות ולגוף הדיפלומטי. בדבריו, התייחס כאנלוגיה למצפן, לשושנת הרוחות, בעודדו את מלטה ואירופה ללכת בדרך השלום, החוק, הכבוד לחיי אדם וכבוד האדם ולהיפתח כלפי האנשים הנודדים.
פרנציסקוס ייחל שמלטה, בלב הים התיכון, תמשיך ברוח התקווה, דאגה לחיים, קבלת האחר והכמיהה לשלום.
האיחוד האירופאי והשלום
הרוח הנושבת מצפון מערב מגיעה מהאיחוד האירופי, "המשפחה הגדולה היחידה שמאוחדת בשמירת השלום". למען השלום, אשר הולך בעקבות האחדות ונובע ממנה, אמר האפיפיור, העם המלטי צריך לעבוד יחד ולחזק את השורשים והערכים המשותפים של החברה. בהדגיש כי כנות, צדק, תחושת חובה ושקיפות מבטיחים דו קיום חברתי בריא. הוא עודד את המחויבות של מדינת האי לחוק ולשקיפות על מנת למגר שחיתות ופשע.
הבריאה
האפיפיור הזכיר שהאיחוד האירופי, המחויב לצדק ולשוויון חברתי, נמצא בחזית המאמצים להגן על הבית הגדול יותר שהוא בריאת האל. "לכן יש לשמור עליו מפני תאוות בצע דורסנית, מפני קמצנות ומספקולציות בנייה, הפוגעות לא רק בנוף אלא גם בעתיד".
ההגנה על הסביבה וקידום צדק חברתי, לדבריו, הן הדרכים הטובות ביותר להחדיר בצעירים תשוקה לפוליטיקה בריאה ולהגן עליהם מפני הפיתוי לאדישות וחוסר מחויבות.
שורשים – זיכרון העבר
בדברו על הרוחות הנושבות מהמערב, האב הקדוש אמר שמלטה, החברה באיחוד האירופאי, שותפה לאורח החיים ולצורת החשיבה המערביים, ערך החופש והדמוקרטיה.
אולם, יש להיזהר מהתנתקות מהשורשים. ״קידמה אינה תמיד טומנת בחובה התנתקות מהשורשים, בשם שגשוג מזויף המוכתב בידי רווח, על ידי צרכנים שנולדו מתרבות הצריכה, שלא לדבר על הזכות לקבל כל ׳זכות׳״.
התפתחות נכונה צריכה לשמר את זיכרון העבר ולטפח כבוד והרמוניה בין הדורות, מבלי להיכנע לאחידות תפלה ולצורות של קולוניזציה אידיאולוגית".
כבוד החיים, כבוד האדם
האפיפיור ציין עוד כי הבסיס לכל צמיחה איתנה, הוא כבוד האדם, וכבוד החיים. הוא עודד את המחויבות של העם המלטי לאמץ ולהגן על החיים בכל רגע מתחילתם ועד הסוף הטבעי. זה כולל גם את כבודם של העובדים, הקשישים והחולים.
אם כבר מדברים על צעירים שעוקבים אחר ריקנות התעתועים, הוא אמר שהם מבזבזים את הטוב שבהם. אלו הם פירות של צרכנות רדיקלית ואדישות לצרכי הזולת וכן של מכת הסמים, המדכאת את החופש ויוצרת תלות.
הגירה
הרוח הדרומית הזכירה לאפיפיור את האחים והאחיות הרבים מהדרום המאוכלס בצפיפות, המגיעים לצפון העשיר בחיפוש אחר תקווה. בעודו מודה למלטה על קבלת פני המהגרים, הוא ציין כי הגירה אינה מצב זמני, ומביאה עמה את נטל עוולות העבר, ניצול, שינויים אקלימיים וסכסוכים טרגיים, שהשפעותיהם מורגשות כעת.
לא ניתן להתעלם מהגירה על ידי אימוצו של בידוד אנכרוניסטי, שלא יוביל לשגשוג ולשילוב. ההגירה היא מצב חירום ההולך ומתגבר, הכולל כעת פליטים מאוקראינה שסועת המלחמה. המצב מצריך תגובה רחבה ומשותפת. כן הוסיף ואמר האפיפיור: "הים התיכון זקוק לאחריות משותפת מצד אירופה, על מנת להפוך לזירה חדשה של סולידריות ולא לסמל לסופה הטרגי של ספינת הציוויליזציה.״
כשהוא נזכר ששאול השליח, שסירתו נטרפה במלטה, היה זקוק לסיוע, אמר האב הקדוש. "אנשים אחרים הם לא וירוס שממנו צריך להתגונן, אלא אנשים אותם יש לקבל".
מלחמה
לבסוף, הרוח הנושבת ממזרח אירופה, אמר האפיפיור, מזכירה לנו את הצללים האפלים של המלחמה שהתפשטה כעת. מבלי להזכיר את פלישת רוסיה לאוקראינה, הוא אמר שפלישות למדינות אחרות, קרבות רחוב אלימים ואיומים בנשק אטומי אינם זיכרונות קודרים של העבר הרחוק. "רוחות המלחמה הקפואות, שמביאות רק מוות, הרס ושנאה בעקבותיהן, שטפו בעוצמה את חייהם של אנשים רבים והשפיעו על כולנו. שוב, איזה שליט, שנתפס למרבה הצער לטענות אנכרוניסטיות של אינטרסים לאומניים, מעורר ומקדם סכסוכים, בעוד שאנשים רגילים חשים צורך לבנות עתיד שיהיה משותף או לא שיהיה בכלל".
מול האתגר הזה, האפיפיור דחק בכולם לא לאפשר לחלום השלום להתפוגג. "מלטה, שאורהּ זורח באופן בוהק בלב הים התיכון, יכולה לשמש לנו השראה, שכן קיימת דחיפות להחזרת היופי לפני האנושות שנפגעו מהמלחמה".
האפיפיור נזכר בדמות הפסל הים תיכוני העתיק והיפה של אירנה (אלת השלום במיתולוגיה היוונית, ה.מ), המחזיקה בזרועותיה את פלוטוס (אל העושר והכסף במיתולוגיה, ה.מ.). הדבר מזכיר לנו ששלום מביא לשגשוג, ומלחמה מביא לעוני. לאחר שציין את אירנה המחזיקה את ילדה בזרועותיה, הוא אמר "נוכחותן של נשים היא האלטרנטיבה האמיתית להיגיון המרושע של כוח, שמוביל למלחמה". "אנחנו זקוקים לחמלה ולאכפתיות, לא לחזונות אידיאולוגיים ופופוליסטיים הניזונים מדברי שנאה וחסרי דאגה לחיים הקונקרטיים של בני האדם, האנשים הרגילים".
הוא גם נזכר בפוליטיקאי האיטלקי ג'ורג'יו לה פירה, שאחרי ההרס של מלחמת העולם השנייה, הרים את קולו וקרא לשלטון המתינות והאחווה האוניברסלית, כנגד האינטרסים האישיים. "עד כמה אנו זקוקים ל"מתינות אנושית" לפני התוקפנות הילדותית וההרסנית שמאיימת עלינו, לפני הסיכון של "מלחמה קרה מורחבת" שיכולה לחנוק את חייהם של עמים ודורות שלמים", אמר האפיפיור. אותה "ילדותיות", הלין האפיפיור, "הופיעה מחדש בעוצמה בפיתויים של אוטוקרטיה, צורות חדשות של אימפריאליזם, תוקפנות נרחבת וחוסר היכולת לבנות גשרים, שמתחילים מהעניים ביותר שבקרבנו".
האפיפיור הלין על השקעות גדולות בהתחמשות וסחר מסיבי בנשק. ההתלהבות לשלום, שהתעוררה לאחר מלחמת העולם השנייה, דעכה בעקבות כמה מעצמות שחיפשו מרחבים ואזורי השפעה. "בדרך זו", הזהיר האפיפיור, "לא רק שלום, אלא גם כל כך הרבה שאלות גדולות, כמו המאבק ברעב ואי-שוויון כבר לא נמצאות על סדר היום הפוליטי".
האפיפיור הפציר בקהילה הבינ״ל לחזור לוועידות שלום בינ״ל, שבהן לנושא הפירוז מנשק יהיה מקום מרכזי, שם ניתן יהיה לדון במשאבים העצומים הממשיכים להיות מופנים לחימוש, במקום להיות מופנים לפיתוח, בריאות ותזונה.
במבט ממזרח למלטה, מחשבותיו של האפיפיור פנו למזרח התיכון, במיוחד ללבנון, סוריה ותימן, השסועים מבעיות ומאלימות. מי ייתן ומלטה, לב הים התיכון, תמשיך לטפח את פעימות הלב של התקווה, הדאגה לחיים, קבלת האחר, הכמיהה לשלום, בעזרת האלוהים ששמו שלום, כך אמר האפיפיור.
