האפיפיור בסעודת האדון במלטה: עם ישוע, תמיד אפשר לחיות חיים חדשים ושונים

מאת כתב וותיקן ניוז

האב הקדוש מבקר במדינת האי הים-תיכונית, וזהו ביקורו האפוסטולי בחו״ל, ה-36 במספר. הביקור יסתיים ביום ראשון אחה״צ, לאחר מפגש עם פליטים ולאחר מכן ישוב בערב לרומא.

מוקדם יותר הבוקר ביקר פרנציסקוס במערת שאול השליח ברבאט, שם התפלל באחד מהמקומות החשובים ביותר במדינה. על פי המסורת, שם שהה השליח לעמים במשך שלושה חודשים והטביל את הנוצרים הראשונים על האי.

לאחר שנשא תפילה במקום, חתם בספר המבקרים וכתב: ״במקום קדוש זה, בו זוכרים את שאול הקדוש, שליח העמים ואב האמונה לאנשים אלה, אני מודה לאדון ומתפלל למען יעניק תמיד לעם המלטי את רוח הנחמה ואת להט הבישור״.

לאחר מכן נפגש האפיפיור עם קבוצה של 14 מנהיגים דתיים במתחם כנסיית פּוּבְּלִיוּס הקדוש. לבסוף נכנס לכנסייה, שם פגש ובירך קבוצה של 20 אנשים חולים ונזקקים, אשר מקבלים סיוע מקרן קריטאס.

האפיפיור פרנציסקוס במערת שאול השליח ברבאט, מלטה

לאחר הביקור במערת שאול השליח, המשיך האפיפיור למקום בו יערוך את המיסה, בעיר פלוריאנה ובנוכחות מאמינים רבים.

האפיפיור פרנציסקוס עם קהל רב בעת הגעתו למיסה

בדרשתו, הזכיר האב הקדוש את קטע הבשורה עפ״י יוחנן, אשר נקראת היום, שם אנו שומעים על האישה שנתפסה בניאוף, והדגיש שהסופרים והפרושים חשבו שהם יודעים כבר הכל ואינם זקוקים להוראתו של ישוע.

מאשימי האישה, אמר האפיפיור, מתעלמים מטעויותיהם, אך מודאגים מאוד מאלה של האחרים. בהיותם צדיקים ודתיים, אמר האפיפיור, הם רוצים לגנות ולבחון את ישוע "תחת מעטה המוניטין שלהם כאנשים אדוקים ודתיים".

הסכנה בדחיית ישוע באופן בו אנו חיים

פרנציסקוס הזהיר כנגד צביעות והצורך להפנות אצבע מאשימה כלפי הזולת.

האפיפיור קרא למאמינים להיזהר באופן בו אנו מתייחסים לאחרים, ״האם אנו עושים זאת במבט מלא רחמים, כפי שישוע מראה לנו היום, או במבט שופט, אפילו מזלזל, כדוגמת המאשימים.״

על מנת להבין האם אנו תלמידים אמיתיים של האדון או לא, אמר האפיפיור, עלינו לחשוב כיצד בדיוק אנו חושבים על עצמנו. מאשימי האישה היו משוכנעים שאין להם דבר ללמוד. הופעתם החיצונית הייתה ״ללא רבב״, מודה פרנציסקוס, אבל ״הייתה חסרה להם האמת של הלב״.

האפיפיור פרנציסקוס נושא את הדרשה

עלינו לשאול את ישוע מה עלינו לשנות

עבור ישוע, אמר האפיפיור, מה שבאמת נחשב היא הפתיחות והנכונות לקבל, ושאדם מכיר בצורך להיות נושע.

״יהיה טוב אם בשעה שאנו מתפללים לבד, אבל גם בשעה שאנו משתתפים בתפילה בציבור״, הציע האפיפיור, ״לבקש מעצמנו להיות באמת מכוונים אל האדון. אנחנו יכולים לבקש זאת ממנו באופן ישיר, ׳ישוע, הנני כאן איתך, אבל מה אתה רוצה ממני? מה בליבי, בחיי, אתה רוצה שאשנה? כיצד אתה רוצה שאביט בזולת?׳״

כוהנים הנוכחים במיסה של יום ראשון בבוקר

תפילה באופן שכזה, אמר האב הקדוש, תעשה לנו טוב, ״בגלל שהאדון אינו מרוצה מהופעה חיצונית. הוא מחפש את האמת שבלב.״

גם אם המצב בו האישה נתפסה במעשה ניאוף נראה כחסר תקווה, ישוע פותח לפניה אופק חדש ובלתי צפוי. הוא לא מגנה אותה ומשיב לה את התקווה.

האלוהים, אומר פרנציסקוס, משאיר פתח להזדמנות נוספת. הוא יכול תמיד למצוא דרכים אשר מובילות לחופש ולישועה.

האפיפיור הדגיש, בדברו מחוץ לטקסט הכתוב, שהאלוהים תמיד סולח. ״האלוהים סולח תמיד״, הוא חזר ואף הוסיף, ״אנחנו אלה שמתעייפים מלבקש את סליחתו״.

האלוהים מאמין בנו

סליחה, הדגיש האפיפיור, שינתה את חיי האישה. האדון רוצה אותנו תמיד, אותנו שגם קיבלנו את סליחתו, כך אמר האפיפיור, על מנת שנהיה עדי פיוס בלתי נלאים.   

האפיפיור במהלך המיסה בפלוריאנה, מלטה

״היום, האישה הזאת, אשר מצאה רחמים מתוך עליבותה ואשר הלכה לדרכה לאחר שנרפאה בזכות סליחתו של ישוע, מזמינה אותנו, ככנסייה, לשוב לבית הספר של הבשורה, ללמוד מאלוהי התקווה, אשר לעולם אינו חדל מלהפתיע אותנו.״

אם נחקה את ישוע, מציע האפיפיור, אנו לא ניטה להתמקד בגינוי חטאים, אלא בחיפוש אוהב אחר חוטאים, על מנת להראות להם שחיים חדשים אפשריים.

האפיפיור פרנציסקוס סיכם באומרו:  ״הבה ניתן לו להפתיע אותנו. הבה נקדמה בשמחה את הבשורה הטובה אותה הוא נושא״