האפיפיור קורא לכנסייה הקפריסאית לקבל את השינוי והגיוון בסבלנות
כנסייה "סבלנית" היא המתאימה ביותר למציאות בקפריסין, "כנסייה שאינה מרשה לעצמה להתעצבן ולהיות מוטרדת משינוי, אלא מברכת בשלווה חידושים ומבחינה במצב לאור הבשורה".
זהו החזון ודברי העידוד של האפיפיור פרנציסקוס לכוהני הדת, המקודשים והקטכיסטים (לחצו על הקישור למעבר לטקסט המלא של דברי האפיפיור) שהתכנסו בקתדרלת ״גבירתנו של החסד״ המארונית, בניקוסיה בתחילת ביקורו האפוסטולי בקפריסין.
בפנייתו לנציגי כל הנוהגים הקתוליים בקפריסין, הנוהג הלטיני, המארונים והארמנים הקתולים, ברך האפיפיור על עושר מגוונם והפציר בהם להתמיד "מבלי להתעייף או להתייאש".
בין מקבלי פניו היו הארכיבישוף המארוני של קפריסין סלים ספיר, הפטריארך המארוני של אנטיוכיה, בשארה בוטרוס ראי, והפטריארך הלטיני של ירושלים פיירבטיסטה פיצבלה.
לבנון
בפתחו של המפגש נשמעו עדויות של שתי נזירות: נזירה ג׳וזפינית, שזוכרת את הלילה ההוא ב-74' של הכיבוש הטורקי ונזירה פרנציסקנית שדיברה על עבודתה עם מהגרים "הפצועים בכבודם" וקשישים. לאחר מכן, בירך הפטריארך בשארה , כשהוא מזכיר את ההיסטוריה של הכנסייה המארונית באי. נוכחותו נתנה לאפיפיור הזדמנות להביע את כאבו על ארץ הארזים: "כשאני חושב על לבנון, הוא מגלה, אני חש דאגה רבה למשבר שבו היא נתונה ואני מרגיש את הסבל של עם עייף, הסובל מאתגרים של אלימות וכאב. אני נושא בתפילותיי את הרצון לשלום שעולה מלב הארץ ההיא".
הסבלנות של בר-נבא השליח
כשהגיע ללב המסר שלו, הרהר האפיפיור במורשת פטרונה של קפריסין, בר-נבא השליח, שהיה, לדבריו, איש של אמונה וחוכמה, שיחסו היה מלא סבלנות: "הסבלנות להמשיך להתקדם; הסבלנות להיכנס לחייהם של אנשים לא מוכרים; הסבלנות לקבל את מה שהיה חדש מבלי למהר לשפוט."
לבר-נבא, המשיך, הייתה גם סבלנות להבחנה, סבלנות "ללמוד" תרבויות ומסורות אחרות, סבלנות ללוות, שהתגלתה על ידי האופן שבו ליווה מאמינים חדשים על ידי נטילת ידם ודו-שיח עימם.
הזרועות הפתוחות של הכנסייה הקפריסאית
האפיפיור פרנציסקוס עודד את הנוכחים להמשיך בדרך זו, בקבלת החדש ואת ההבחנה במצב לאור הבשורה.
הוא ברך על שבוצע באי לצורך קבלה בזרועות פתוחות ומחבקות באהבה את "האחים והאחיות החדשים המגיעים מחופים אחרים של העולם".
מסר לכנסייה ברחבי אירופה
"זהו גם מסר חשוב לכנסייה ברחבי אירופה, הסובלת ממשבר באמונה. זה לא מועיל להיות פזיז וסוער, נוסטלגי או נרגן. במקום זאת, כדאי לנו לצעוד קדימה, לקרוא את סימני העיתים כמו גם את סימני המשבר", אמר.
האפיפיור גם קרא לכוהנים להיות סבלניים בהכרזת הבשורה לדור הבא, ולבישופים להיות סבלניים בהיותם קרובים לכוהנים שלהם ובמפגש עם אחינו ואחיותינו מזרמים אחרים.
הוא ביקש מהם לטפח תרבות של סליחה ורחמים ויכולת להיות עם אוזניים ולב פתוחים לרגישויות הרוחניות השונות, דרכים שונות להבעת האמונה, תרבויות שונות.
הכנסייה, אמר, "לא רוצה לצמצם הכל לאחידות, אלא להשתלב בסבלנות".
הצורך באחווה בכנסייה
האפיפיור פרנציסקוס המשיך והדגיש את המשמעות של המפגש של בר-נבא עם שאול התרסי: "ידידות ושיתוף החיים". הוא קרא לנוכחים ללמוד את ההיסטוריה של האחר, "לקחת את הזמן להכיר מבלי לתייג, לשאת אותם על כתפינו כשהם עייפים או פצועים, כפי שעשה השומרוני הטוב. זו אחווה״.
הוא נזכר בתקופה בה שני השליחים, שנסעו יחדיו בהפיצם את הבשורה באזור המזרחי של הים התיכון, היו חלוקים ביניהם והלכו לדרכם.
עם זאת, ציין האפיפיור, על אף שהיו להם רעיונות שונים, לא הייתה ביניהם שנאה: "זו המשמעות של אחווה בכנסייה: אנחנו יכולים להתווכח על חזון, רגישויות ורעיונות שונים".
"אנחנו זקוקים לאחווה בכנסייה", חזר והדגיש האב הקדוש, "כזו שהיא סוכנת של אחווה בעולמנו", ומזמינה אותנו לא לחוות את הגיוון כאיום על הזהות.
אחים ואחיות, כולנו!
אחים ואחיות אהובים אנו על ידי אב יחיד, אמר האפיפיור, וציין שהכנסייה בקפריסין טובלת בים התיכון, "ים עשיר בהיסטוריה, ים שהיה ערש תרבויות רבות, ים שממנו, גם כעת, יחידים, עמים ותרבויות רבות מכל חלקי העולם יורדים לחוף".
הוא סיכם בקוראו להם להזכיר לכולם, ולאירופה כולה, "עלינו לעבוד יחדיו כדי לבנות עתיד ראוי לאנושות, להתגבר על פילוגים, לשבור חומות, לחלום ולפעול למען אחדות. עלינו לקבל בסבר פנים יפות ולשלב אחד את השני. ללכת יחד כאחים ואחיות, כולנו!"
