האפיפיור: האהבה נשארת לעולם, העושה טוב משקיע בנצח.

ישנם דברים שחולפים וישנם שנשארים לעולם. ״מילות האדון אינן חולפות״.

ניגודיות זו בין החולף לניצחי מהדהדת ממילותיו של ישוע איתן נפתח המקרא של יום ראשון זה: ״תֶּחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ, הַכּוֹכָבִים יִפְּלוּ מִן הַשָּׁמַיִם״ (מרקוס י״ג, 24-25). זוהי אינה ״הזהרה מפני אסון״. ישוע רוצה שנבין, מסביר פרנציסקוס בהוראתו, ש״הכל בעולם זה, במוקדם או במאוחר, עובר״. ״גם השמש, הירח והכוכבים היוצרים את ׳השמים׳ – מילה אשר מצביעה על ׳יציבות׳, ׳עמידות׳- בני חלוף הם.״ בסוף, לדברי האפיפיור, ישוע אומר ״מה לא חולף״: ״הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעַבְרוּ וּדְבָרַי לֹא יַעַבְרוּ. ״לפיכך, יש לכוון את החיים כלפי מה שאינו בר חלוף״. מסיבה זו ממליץ פרנציסקוס שבמצבים של בחירות חשובות, לדמיין, לפני ההחלטה, ״שאנו נמצאים מול ישוע״. להיות, ״כמו בסוף החיים, לפניו שהוא האהבה.״

ובהיותנו שם במחשבותינו, מול פניו, על מפתן הנצח, נקבל החלטה לזמן זה. כך עלינו להחליט: לעולם תוך מבט לנצח, להתבונן בישוע. לא יהיה זה בהכרח הדבר הקל ביותר, לא יהיה זה מיידי, אבל יהיה זה הדבר הטוב (השווה איגנציוס הקדוש מלויולה, תרגילים רוחניים, 187), הדבר הבטוח.

רק האהבה תישאר

המבט המכוון לישוע, ״על מפתן הנצח״, יכול גם לעזור במענה על שאלות קיומיות: ״במה - שואל האפיפיור – אנו משקיעים את חיינו? בדברים בני חלוף, כמו הכסף, ההצלחה, ההופעה החיצונית, רווחת הגוף? אנו נאחזים בדברים ארציים, כאילו עלינו לחיות לנצח?.״ ״כשתבוא השעה לומר שלום, עלינו להשאיר הכל״.

דבר ה׳ היום מזהיר אותנו: עולם זה יחלוף. רק האהבה תישאר. בניית החיים על דבר ה׳, היא אם כן, אינה בריחה, אלא כניסה באופן מלא למציאות הארצית על מנת לחזקה, על מנת להופכה לאהבה, הטבעת סימן הנצח, סימנו של האלוהים.

מילות האדון צריכות סבלנות

בנוסף מדגיש האפיפיור שישוע ״מבחין בין דברים שלפני האחרונים, שחולפים, והדברים האחרונים, שנשארים״. במה, שואל פרנציסקוס, שווה להשקיע את החיים? ״בדבר החולף או בדבריו של האדון, שנשארים לנצח?״:

באופן ברור שבאחרונים. אולם הדבר אינו קל. למעשה, הדברים שמגיעים לחושינו ונותנים לנו סיפוק מיידי, הם שמושכים אותנו, בעוד שמילות האדון, למרות היותן יפות, הן מעבר למיידי וצריכות סבלנות.

אל תבנו את החיים על חול

במציאות החיים, לא כל המוחשי נחוץ. ״אנו מתפתים - אומר האפיפיור - להיאחז במה שאנו רואים ונוגעים וזה נראה לנו בטוח יותר". זהו דבר ״אנושי״, אולם זהו ״שקר״, מזהיר האפיפיור, בגלל ש״הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעַבְרוּ וּדְבָרַי לֹא יַעַבְרוּ״. כך מסביר האפיפיור ולכן מזמין:

אל תבנו את החיים על חול. כאשר בונים בית, חופרים לעומק ומניחים יסודות מוצקים. רק טיפש יאמר שזהו כסף הנזרק על דבר שלא נראה. התלמיד הנאמן לישוע, הוא זה שמבסס את חייו על הסלע, שהוא דבר ה׳.

בנו את השמיים על הארץ

לבסוף, מציב האפיפיור שאלות בסיסיות אחרות בטרם יציין מהו הדבר שלעולם לא יאבד. "מהו המרכז, הלב הפועם של דבר אלוהים? מה נותן לחיים יציבות ולעולם לא ייגמר?":

מרכזו של הלב הפועם, המעניק את היציבות, היא האהבה: ״הָאַהֲבָה לֹא תִּמּוֹט לְעוֹלָם״ (הראשונה אל הקורינתים י״ג, 8) אומר שאול השליח. העושה טוב, משקיע בנצח. כשאנו רואים אדם נדיב, שמשרת בענווה, בסבלנות, אינו קנאי, אינו מרכל, אינו מתפאר, אינו מתנשא, אינו חסר כבוד (השווה עם הראשונה אל הקורינתים י״ג, 4-7), זהו אדם הבונה את השמיים על הארץ. אולי הוא לא נראה, הוא לא בוחר בקידום, הוא לא יופיע בחדשות בעיתונים, אולם כל שיעשה לא יאבד. הטוב לעולם אינו אובד, הטוב נשאר לעולם.

המשיח נמצא בעניים

לאחר תפילת המלאך, האפיפיור הזכיר שהיום אנו מציינים את ״יום העניים הבינ״ל״ החמישי במספרו. ״יום זה נולד כפרי של ׳יובל הרחמים׳.״ ״בעניים – אמר – נמצא המשיח.״ ״זעקתם על העניים, יחדיו עם זעקתה של האדמה – הוסיף פרנציסקוס אשר הבוקר ערך את סעודת האדון של היום – הידהדו בימים החולפים בוועידת האו״ם למשבר האקלים, בגלזגו. אני דוחק באלו בעלי אחריות פוליטית וכלכלית להגיב במהרה, באומץ ובמבט לעתיד.״ האפיפיור אף הזכיר שביום זה ממש, ׳יום העניים הבינ״ל׳, ״נפתחת ההרשמה לפלטפורמה Laudato Si', המקדמת אקולוגיה אינטגרלית״.

יום הסוכרת הבין-לאומי

לבסוף, הזכיר פרנציסקוס שהיום הוא "׳יום הסוכרת הבינ״ל׳, מחלה כרונית הפוגעת באנשים רבים, כולל צעירים וילדים". "אני מתפלל עבור כולם ועבור אלו הסובלים מעייפות היום- יום, כמו גם עבור עובדי הבריאות והמתנדבים המסייעים להם".