האפיפיור: מכיוון שזכינו ברחמים - נהיה נא רחומים

"הבה נאפשר לשלום, למחילה ולפצעיו של המשיח הרחום לחדש אותנו. הבה נבקש את החסד להפוך לעדי הרחמים. רק כך אמונתנו תוכל לחיות וחיינו יוכלו להיות מאוחדים. רק כך נכריז את בשורת האלוהים, שהיא בשורה הרחמים". זו הייתה קריאתו של האפיפיור פרנציסקוס במהלך דרשתו לכבוד חג רחמי האלוהים שמצוין ביום א' השני של תקופת הפסחא. "אם האהבה מתמקדת רק בעצמנו", אמר, "האמונה הופכת יבשה, עקרה ורגשנית. ללא הזולת, האמונה מאבדת את גופה. ללא גמילות חסדים, היא מתה". האב הקדוש ערך את המיסה בכנסיית "סנטו ספיריטו", כנסייה מהמאה ה-16 בסמיכות לוותיקן. האפיפיור הקדוש יוחנן פאולוס השני הכריז עליה ככנסיית רחמי האלוהים הרשמית של רומא בשנת 1994.

על פי הנחיות הקורונה, רק כ-80 מאמינים השתתפו בטקס. עמם נמנו אסירות ואסירים, אחיות, אנשים בעלי מוגבלויות, פליטים, משפחת מהגרים וכמה כוהנים 'שליחי הרחמים', שערכו את המיסה יחד עם האפיפיור. המיסה שודרה בשידור ישיר במגוון אמצעי תקשורת.  

האפיפיור פרנציסקוס החל את הדרשה שלו בתזכורת על כך שתחייתו של ישוע מביאה עמה גם את "תחיית התלמידים" בכך שהוא מקים את רוחם ומשנה את חייהם. הוא עושה זאת ברחמים. "לאחר שהם קיבלו את הרחמים הללו, הם עצמם הופכים לרחומים", אמר. התלמידים מקבלים את רחמיו של ישוע דרך שלוש מתנות: השלום, הרוח ופצעיו.

שלום

האב הקדוש הסביר שלאחר מותו של ישוע, התלמידים הסתופפו בחדר, לכודים ומלאי חרטה על כך שעזבו את אדונם והתכחשו לו. אולם, ישוע מגיע ומברך אותם: "שלום לכם!". לדברי האפיפיור, המשיח "לא מביא עמו שלום שמסיר בעיות חיצוניות, אלא כזה שנוסך בטחון מבפנים. לא מדובר בשלום חיצוני, אלא בשלום הלב". הוא הסביר ש-"השלום של ישוע גרם להם לעבור מחרטה לשליחות". השלום הזה, שמעביר את האדם ממצב של חרטה לידי שליחות, "לא טומן בחובו הקלה ונוחות, אלא את האתגר לצאת אל מחוץ לעצמנו", מההתמקדות שלנו בעצמו שמשתקת אותנו ומהכבלים שכולאים את ליבנו. התלמידים הבינו שאלוהים לא דן אותם לכף חובה או הקטין אותם, אלא דווקא האמין בהם. כפי שכתב זאת הקדוש האנגלי ג'ון הנרי ניומן, "הוא אוהב אותנו יותר משאנו אוהבים את עצמנו".

מחילה ברוח הקודש

האופן השני שבאמצעותו ישוע מפגין רחמים, המשיך האפיפיור, הוא בהענקת רוח הקודש למחילת החטאים. אין לנו היכולת להסיר בעצמו את החטא ואת האשמה שמתלווה אליו. "רק אלוהים יכול להסיר אותו. רק הוא, ברחמיו, יכול לגרום לנו לצאת מתהומות האומללות שלנו". לכן, "עלינו לאפשר לו לסלוח לנו".

"המחילה ברוח הקודש היא מתנת הפסחא שמאפשרת לנו תחייה פנימית", אמר האב הקדוש, וקרא לנוצרים לבקש את החסד "לאמץ את תקדיש המחילה". "הווידוי", אמר, "לא מתמקד בנו ובחטאינו, אלא באלוהים וברחמיו". "הווידוי הוא תקדיש התחיה, רחמים טהורים", אמר האפיפיור, וקרא לכל מי ששומע וידויים למסור לזולת את המתיקות והחן שלהם.

פצעיו של ישוע

לבסוף, ישוע מרפא אותנו ברחמיו בכך שהוא הופך את פצעינו לפצעיו ונושא את חולשותינו בגופו, אמר האפיפיור פרנציסקוס. פצעיו של ישוע הם "ערוצים פתוחים ביננו לבינו ששופכים רחמים על האומללות שלנו". "מדובר בדרכי גישה שאלוהים פתח עבורנו כדי שניכנס אל מעבה אהבתו הנעימה וממש ניגע במי שהוא". האפיפיור הדגיש: "זה מה שקורה בכל מיסה, שבה ישוע מעניק לנו את פצעיו ואת גופו הקם". כפי שמלמד אותנו הסיפור על תומא השליח, שנקרא היום, "אנחנו מגלים את אלוהים. אנחנו מבינים עד כמה הוא קרוב אלינו ומתעורר בנו דחף להכריז 'אדוני ואלוהי!'". החסד שבקבלת הרחמים הוא ראשית המסע הנוצרי שלנו. "רק אם נקבל את אהבת האלוהי נוכל להציע לעולם משהו חדש".

לקבל ולתת רחמים

לדברי האב הקדוש, זה מה שהתלמידים עשו, כפי שמצוין בספר מעשי השליחים. "לאחר שהם קיבלו רחמים, הם בתורם הפכו לרחומים". איש לא טעם לבעלות פרטים על רכוש כלשהו, אלא הכול הוחזק במשותף. הפחדים שלהם התפוגגו דרך המגע בפצעי האדון, ועתה הם לא פחדו לרפא את פצעיהם של הנזקקים לכך. לסיכום, האב הקדוש קרא לכולם לצאת מהאדישות שלהם: "לאחר שקיבלנו רחמים – נהיה-נא רחומים!".

חג רחמי האלוהים

חג רחמי האלוהים הוא תוספת מאוחרת ללוח השנה הנוצרי. נזירה פולניה, הקדושה פאוסטינה קובלסקה, שנפטרה בשנת 1938, הקדישה את חייה להפצת בשורת רחמי האלוהים. במהלך סדרה של התגלויות שחוותה, ישוע ביקש ממנה מספר פעמים להקדיש יום חג לרחמי האלוהים ביום א' שלאחר חג הפסחא.

הטקסטים שהכנסייה קוראת בתפילות של יום א' השני של תקופת הפסחא עוסקים בתקדיש הווידוי, "מושב הרחמים", ועל כן התאריך התאים לבקשתו של ישוע. החג, שצוין תחילה רק בפולין עצמה ובקריית הוותיקן, הפך לכלל-עולמי בהחלטה של האפיפיור הקדוש יוחנן פאולוס השני לכבוד ההכרזה על פאוסטינה קובלסקה כקדושה, ב-30 באפריל 2000. לאחר מכן, בצו מה-23 במאי 2000, המועצה האפיפיור לעבודת הקודש הכריזה ש-"בכל רחבי תבל, יום א' השני של תקופת הפסחא ייקרא יום א' של רחמי האלוהים".