האפיפיור לסגל הוותיקן: המשבר הוא שעת רצון לתשובה ולהתחדשות

כל משבר, ובכלל זה מגפת הקורונה, "יכול להועיל לכולנו" אם ננצל אותו בהזדמנות לתשובה ולכנות מחודשת, אם נאפשר לרוח להוביל אותנו באומץ ובענווה. מנגד, אם המשבר נתפס כעימות, הוא יוביל למתחים, תחרות וייצור אויבים חדשים.

האפיפיור אמר את הדברים ביום שני האחרון, בדבריו לחברי הקוריה האפיפיורית, סגל העובדים של הוותיקן והכס הקדוש. בפגישה, שמתקיימת באופן מסורתי לפני חד המולד, הוא ציין ש"ההתבוננות ברז ההתאנשות, העמידה למול הילד ששוכב באבוס, אך גם ברז הפסחא, בנוכחות הצלוב" מלמדת אותנו שאת מקומנו נוכל למצוא רק אם "אנחנו חסרי הגנות, ענווים ומרוקנים מכל תחושה של חשיבות עצמית".

שיעורים מהמגפה ומחג המולד

בברכה "לעיר ולעולם" שנמסרה על ידי האב הקדוש ב-27 במרץ בכיכר פטרוס הקדוש הריקה מאדם, האפיפיור ציין שנגיף הקורונה "חשף את הפגיעות והצביע על כל אותם בטחונות שקריים ושטחיים". בקיצור, הוא הוכיח פעם נוספת ש"כולנו שייכים זה לזה כאחים וכאחיות".

בנושא מודגש גם באיגרת שהאפיפיור פרסם לאחרונה, Fratelli tutti, שמוקדשת לאחווה ולידידות בחברה האנושית. לדבריו, שיעור משמעותי אחד שעלינו ללמוד מלידתו של ישוע היא שמרים, יוסף, הרועים, החכמים מן המזרח וכל היתר התאספו יחדיו, איש-איש בדרכו, בסולידריות, באחווה ובחברות מסביב למשיח הנולד. חלומות, לדברי האב הקדוש, לא נרקמים לבד, אלא יחד, בקהילה, בשיתוף הדדי באמונות ובדעות.

משבר

המגפה, ציין, היא עת מבחן וניסיון, אך גם הזמנות חשובה לחזרה בתשובה ולכנות מחודשת. הוא הסביר שהשורש היווני של המילה "קריסיס", משבר בלועזית, הוא "קְרִינוֹ", שמשמעו, בין השאר, "ניפוי ואבחנה בין המוץ והתבן לאחר הקציר". במובן הזה, דמויות מקראיות רבות, ביניהן אברהם, משה, אליהו, יוחנן המטביל, פאולוס ואפילו ישוע עצמו, "סוננו" על ידי המשברים והוכיחו לכול שאלוהים לעולם אינו נוטש אותנו.

"ההתבוננות במושג המשבר מזהירה אותנו שמא נמהר לשפוט את הכנסייה על סמך משברים שנוצרו בעבר או נוצרים בהווה בשל שערוריות שונות", אמר. הוא ציין שבקוריה עצמה ישנם אנשים רבים שמעידים עדות חיה לכך שהאדון לא נוטש את עמו ואת צאן מרעיתו באמצעות עבודתם השקטנה, הצנועה, הנאמנה, הכנה והמקצועית. "ההבדל היחיד", אמר, "הוא שהבעיות מוצאות מיד את דרכן אל העיתון, ואילו אותות לתקווה מגיעות לחדשות הרבה יותר מאוחר, אם בכלל". לכן, עלינו לאזור מחדש אומץ וענווה להודות ששעת המשבר היא שעת הרוח ושיש לראות אותו לאורה של הבשורה".

עימות

במובן הזה, האב הקדוש קרא להבחין בין משבר לעימות. "משבר מוביל, לרוב, לתוצאה חיובית, ואילו עימות תמיד מוביל לסכסוכים ולתחרות, ליריבות שלכאורה אינה ניתנת לכל גישור, כזו שמפרידה בין חברים שיש לאהוב לבין אויבים שבהם יש להיאבק. במצב כזה, יש רק צד מנצח אחד".  

עימות, לדברי האפיפיור, "הוא ניסיון שקרי שמסית אותנו, חסרי תכלית וכיוון, לכודים במבוך. זהו בזבוז של כוחות ושעת כושר לרוע". "הרוע הראשון שהעימות מוביל אותנו אליו, וזה שעלינו להתאמץ להימנע ממנו, הוא הרכילות, דיבור הסרק, שלוכד אותנו בסיפוק עצמי עצוב וחונק. כך משבר הופך לעימות".

הכנסייה נמצאת במשבר, לא בעימות

"כשתופסים את הכנסייה במונחים של עימות – ימין נגד שמאל, פרוגרסיביים נגד שמרנים – היא הופכת לקרועה ומקוטבת, היא מעוות את טבעה האמתי ובוגדת בו", אמר האב הקדוש. אולם, מנגד, היא נמצאת במשבר תמידי מכיוון שהיא גוף חי, אך אל לה להיות גוף מתעמת, כזה שבו יש מפסידים ומנצחים. כך היא רק "תפיץ חשש, תקבע ותהיה ריכוזית יותר, תכפה אחידות שרחוקה שנות אור מהעושר והריבוי שהרוח העניקה לכנסייה".

פתיחות לרוח

החדשנות שהמשבר מייצר רצויה בעיני רוח הקודש, אמר האפיפיור, והיא לעולם לא חדשנות שעומדת בניגוד לישן, אלא נובעת ממנו ומאפשר לו להמשיך ולהיות פורה. כגרגיר חיטה שנופל ארצה ומת, ניתן לתפוס משבר כ-"מוות ורקבון" ובה בעת כ"-לידה ושגשוג", שכן השניים הם למעשה אחד. בסופו של דבר, מדובר בהתחלה חדשה. לכן, אם נמגן את עצמנו מהמשבר, נעכב למעשה את פועלו של חסד האלוהים, שמתממש בנו ודרכנו.

כל אותם דברים רעים, שגויים, חלשים ומזיקים שנחשפו, אמר, הם תזכורת חזקה לכך שעלינו "למות" לאורח חיים, מחשבה ופעולה שאינו משקף את הבשורה. רק בכך שנמות לגישה מסוימת, נוכל לפנות מקום לדברים החדשים שהרוח ממשיכה לרקום ללא הרף בליבה של הכנסייה.

כל משבר, לדבריו, מכיל דרישה צודקת מאין כמותה להתחדשות ולאומץ להיות פתוחים לגמרי. "עלינו להפסיק לתפוס את הרפורמה בכנסייה כסוג של תלאי שתופרים על בגד ישן או ככתיבה של חוקה חדשה כזו או אחרת". אמנם "איננו נקראים לשנות או לערוך רפורמות בגוף המשיח", שכן ישוע נותר כפי שהוא תמיד, "אך אנחנו נקראים לעטות על גוף המשיח בגדים חדשים, כך שיהיה ברור לכול שהחסד שאמתחתנו לא נובע מאתנו, אלא מאלוהים".

לכן, האפיפיור ציין שהמשבר הוא שעת חסד לבחינת רצון האלוהי עבור כל אחד ואחת מאתנו ועבור הכנסייה כולה. חיוני שלא נפסיק את השיח מול אלוהים, קשה ככל שהוא עשוי להיות לפעמים. כך, סיים האפיפיור את דבר, התפילה מאפשרת ותאפשר לנו "לקוות כנגד כל תקווה".