האפיפיור בדרשתו: פנו מקום לרוח הקודש בחייכם

בדבריו במהלך הדרשה במיסה בבית מרתה הקדושה, האפיפיור פרנציסקוס אמר שאנו יכולים להיוולד מחדש מתוך "הקיום מלא-החטא שלנו", רק "בסיועו של אותו כוח שהקים את האדון: כוחו של אלוהים". לכן, המשיך, "האדון שלח לנו את רוח הקודש", מכיוון שאיננו יכולים לעשות זאת בכוחות עצמנו.

דרשתו את האפיפיור עסקה מקרא היומי מספר הבשורה על פי יוחנן, בו ישוע אומר לנקדימון שעל האדם "לְהִוָּלֵד מִלְמַעְלָה" (יוחנן ג:6).

האפיפיור קישר את דבריו למשמעותו של חג הפסחא ולתחיית האדון מן המתים: הוא הזכיר שבהופעתו הראשונה לשליחים ביום הראשון שלאחר התחייה, האדון נשף עליהם ואמר להם "קַבְּלוּ אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ" (יוחנן כ:22).

רוח הקודש היא כוחנו 

"זהו כוחנו! איננו יכולים לעשות דבר בלעדיה", אמר.

האב הקדוש הזכיר לנוכחים שהחיים הנוצריים לא מסתכמים בהתנהגות טובה או בעשיית מעשים טובים, באמרו שאנחנו אמנם יכולים לכתוב את חיינו "בכישורי כתיבה יוצאים מגדר הרגיל", אך בסופו של דבר, אנו נולדים מחדש רק ברוח הקודש, ולכן עלינו לפנות לה מקום: "זוהי הרוח שמאפשרת לנו להתעלות על מגבלותינו, על מותנו, מכיוון שיש כל כך הרבה נמקים ואזורים מתים בחיינו ובנפשותינו".

האפיפיור הסביר ש"חיים שמכונים 'נוצריים', אך שלא משאירים מקום לרוח ולא מאפשרים לעצמם להיסחף עם הרוח, הם חיי עבודה זרה שמעמידים פנים שהם נוצריים".

"הרוח", אמר, "היא הגיבורה הראשית בחיים הנוצריים". הוא ציין שזוהי רוח הקודש שמלווה אותנו ומתגברת יחד עמנו על החטא.

"איש מעולם לא עלה השמימה מלבד מי שירד מן השמיים: ישוע. הוא ירד מן השמיים ובשעת התחייה הוא אמר לנו 'קבלו את רוח .הקודש, בת הלוויה של החיים הנוצריים'"

"לא ניתן לצעוד בדרך החיים הנוצריים ללא רוח הקדוש", אמר.

הרוח היא בת הלוויה היומיומית שלנו

לא יכולים להתקיים חיים נוצריים ללא רוח הקדוש, "בת הלוויה היומיומית שלנו", המשיך האפיפיור, שכן היא "מתנה מן האב, מתנה מישוע".

הבה נבקש מהאדון, אמר, "להעניק לנו מודעות לכך שאיננו יכולים להיות נוצרים מבלי לצעוד לצד רוח הקודש, מבלי לפעול ברוח הקודש, מבלי לאפשר לרוח הקודש להיות הגיבורה הראשית של חיינו".

עלינו לשאול את עצמו, אפוא – סיכם האפיפיור – איזה מקום יש לרוח בחיינו, ועלינו לבקש מהאדון את החסד להבין את המסר הזה: "רוח הקודש היא זו שמלווה אותנו בדרכנו".